וילקט יוסף פט

ג הרהור הרהורי עבירה נמשלו לריח שהאדם מהרהר וחוזר ומהרהר עד כי חדל לספור ועיניו לא ישבעו. ועבירה עצמה נמשלה לבשר שהאדם אחר שעשה העבירה נפשו קצה בה כמו אכילת בשר שאחר האכילה נפשו קצה (ס' מילי דשמי')

ד הרהור הקליפה הקשה הבאה בהרהור ומחשבת עון לאדם היא נקראת אלה והוא דכתיב גבי עגל אלה אלהיך ישראל שנתנו כח לקליפה במחשבתם שעיקר החטא עשה הערב רב אלא שישראל חטאו במחשבה והרהור וזהו אלה אלהיך ישראל דייקא (אספקלריא המאירה) ולענ"ד נר' שזהו כוונת הפסוק על אלה אני בוכיה דהיינו שידוע משרז"ל בבבא בתרא ג' דברים אין אדם ניצול בכל יום וחדא מנייהו הרהור עבירה נמצא שבעו"הר בכל יום אנו נותנין כח לקליפה אל"ה ע"י הרהור עבירה זהו אומרו על אלה אני בוכיה שהוא דבר שאי אפשר להנצל ממנה וכדברי רז"ל

ה הרהור ע"י הרהור תשובה שהרהרו הרשעים בעו"הז הוא הגורם שגם בגהינם מהרהרים תשובה ויש להם תיקון עי"ז שמורדים דמעות והוא אותו הרהור תשובה שהרהרו בעו"הז יורד שם ומעוררים מחדש ובוכים על עונותיהם עד שמצננין גהינם וע"י התשובה שהרהרו בעו"הז ושנתעוררו מתוך גהינם עולים משם לג"ע (גבול בנימן)

ו הרהור עולה באה על הרהור הלב כמ"ש העולה על רוחכם היינו שעולה באה על הרהור הלב ששם משכן הרוח ואין הש"ית מצרף מחשבה למעשה בר מהרהורי ע"ז והרהור ע"ז