וילקט יוסף עו

בענייניו על מעשה שמים מאחר כי מילתו היתה מעשה שמים ולז"א חלילה לי מלשלוח יד במשיח ה' וכו' (זכות הרבים ד' ל"ה בשם הרב חוזה דוד)

יד דוד אמר דוד לפני הקב"ה בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבא במשפט את עבדך וכוונת דוד המע"ה בזה הוא מצד רחמנותו של דוד בבריותיו של הקב"ה רצה שידין אותו כשדן הרשעים כדי שיערבם הקב"ה על הרשעים וירחם עליהם בטענת שהיו אנוסים ביצרם שהרי דוד שלבו חלל בקרבו ועכ"ז לא יכול לעמוד עמו ק"ו שאר הרשעים שחטאו בתוקף יצרם שנמצא שהיו קצת אנוסים וא"כ אין להאשים כ"כ עליהם ובזה ינצלו מדינם אבל כשדן הצדיקים ביקש שלא ידון אותו משום שהצדיקים עמדו ביצרם וינצחו אותו ודוד שאלתו ובקשתו להטיב דוקא עם בריותיו של הקב"ה שאע"פי שחטאו יצאו צדיקים בדינם בהיותם נדונים עמו יחד (מנחת אליהו דנבע"ג)

טו דוד הוא אחד מרגלי המרכבה ולכך נקרא שמו דוד: שהמרכבה עולה במספר קטן כמנין דוד עם הכולל ואחר שחטא עם בת שבע נדחה מרגלי המרכבה עד שמחל לו הקב"ה עון זה וחזר לו לרגלו המרכבה והטעם דנדחה מרגלי המרכבה דוקא בשביל חטא דבת שבע ולמה לא בשביל חטא הריגת אוריה הטעם הוא כפי דברי רז"ל דכל מקום שנאמר בו קדושה אינו אלא גדר ערוה וממילא אחר שחטא עם בת שבע ולא היה בגדר ערוה לא היה זוכה לקדושה רבה להיות מרגלי המרכבה משא"כ בחטא הריגת אוריה לא שייך האי סברא: