וילקט יוסף עה

היו רוצים לדון אותו באשר הוא שם (זכות הרבים ד' ל"ה ע"א)

יא דין הקב"ה מרוב רחמיו וחסדיו המרובים דן את הציבור ביחד כדי שיגינו הצדיקים על הרשעים כמ"ש יעקב חבל נחלתו כענין החבל הזה שנארג נימא בנימא ונאחזים זה בזה. וזהו כשמעשה הצדיקים רבו על מעשה הרשעים ויכריעו אותם לכף זכות אבל אם רואה הש"ית שמעשה הרשעים מרובים יותר ויכריעו לכף חובה אזי ממתח החבל ודן את הצדיקים בפני עצמם: (פנים יפות פ' בראשית)

יב דם מתוך מעשה המצות יתילד באדם דם זך וזהיר כמשז"ל בענין איסורי מאכלות שמולידין דם עכור ובסיבת עכרותו הוא פוסק קודם זמנו כי הדם הוא הנפש כמו כן בכל המצות מצרפין ומזקקין דם האדם וזהו שנאמר כי היא חייך וכתיב כי הדם הוא הנפש ולפיכך הוא אומר ברשעים דמיהם בם דמו בראשו שאין דמו דם תמידי לפי שפוסק קודם זמנו מצד שהיה מעכיר אותו בעמק עכור בעבירות שבידו וכענין שנ' בעכן יעכרך ה' שהוא מורה על דמו שהוא עכור וזה"ש מעשה מביא לידי זהירות שדמו זך וזהיר בקרבו (הרב עיר גבורים פ' מסעי)

יג דוד הטעם שדוד לא רצה להרוג את שאול ואמר ה' יגפנו ואדרבה היה לו להרגו כיון דקי"ל מעשה ב"ו עדיף הוא דהא דמעשה ב"ו עדיף מוכח מכח המילה כי הקב"ה ברא את האדם ערל והמילה נעשית ע"י ב"ו אמנם דוד המע"ה נולד מהול ובראות כן רצה להורות את עצמו שהקב"ה רמז לו שיתנהג