וילקט יוסף שלז

דהוא הכלי ליד הבע"הב דהיינו הקב"ה אין עובר הקב"ה משום לא תלין משא"כ בשעת מיתת האדם ומחזיר הנשמה ליד הקב"ה אזי חייב ליתן לו שכרו

אופן הב' משום דיש לאדם דין אומן להקב"ה ופסקינן בש"ס באומן אין בו משום לא תלין מטעם דאומן קונה בשבח כלי ומקרי זבינא ולא שכירות והטעם דיש לאדם דין אומן משום שקיבל האדם על עצמו לעשות הנשמה לכלי ע"י התורה והמצות

אופן הג' משום דאמרינן בגמ' לדעת אחד דקבלן אינו עובר משום בל תלין דדוקא שכיר יום הוא דעובר והאדם יש לו דין קבלנות עלינו לקיים כל תרי"ג מצות דאם לא קיימם כולם ומת צריך נפשו להתגלגל באיזה גוף עד שמקיים המותרים ואז נפשו יצא מן הגוף כמ"ש המקובלים

אופן הד' כמו דאמרינן במד' דכל מה שסוגלין בתורה ובמצות די להם מה שמזריח עליהם השמש וירח וכל השכר שנותן הקב"ה אינו מן החיוב כ"א לפנים משורת הדין נמצא דאינו עובר משום בל תלין דהא יהיב להם השכר מצות בהאי עלמא דהיינו זריחת השמש ביום וירח בלילה

אופן הה' משום דאדם הוא כדמיון פועל להקב"ה כל ימי חייו והסוף מקרי לאחר מותו ואתיא כמאן דאמר בגמר' דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף

אופן הו' משום דיש לאדם דין שומר חנם להקב"ה ומה שהקב"ה נותן לאדם שכר מצות אינו אלא לפנים משורת הדין וכמו דאמרינן הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס