וילקט יוסף שלו

כשהצדיק הוא מפורסם גדול אזי המקטרגים יודעים ומשגיחים עליו תמיד היטב ואינם מניחים להוריד השפע והקב"ה נותן בלב צדיק אחד להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסות ושיוכל להוריד השפע וזהו מחלוקת שהוא לש"ש היינו לשם הצדיק שהוא מכונה בשם שמים מחמת שיש לו אהבה ויראה וכדי להכין המטר שהוא בחי' ההשפעות והברכות (ליקוטי מוהר"ן)

כט שכר מצות בהאי עלמא ליכא הוא מטעם דקי"ל אין שכירות משתלמת אלא לבסוף וכל ימי חיי האדם הוא כפועל אצלו ית' ומש"ה לא ישולם שכר תוך ימי העבודה עד כי ימות ונעשה חפשי מן המצות אז שכרו הוא נוטל. וזהו דוקא על המצות שאינו חייב בהן האדם כ"א בהיותו חי על פני האדמה שייך בהם אין שכירות משתלמת אלא לבסוף אבל שכר לימוד התורה דאין לה הפסק כדאיתא סוף מס' ברכות וסוף מ"ק ת"ח אין להם מנוחה לא בעו"הז ולא בעו"הב שנ' ילכו מחיל אל חיל ופירש"י מב"המד לב"המ הרי דגם בעו"הב שייך לימוד התורה א"כ ישולם גם בעו"הז. (חוות יאיר חדש)

ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא ויש להקשות והלא יש לאדם דין שכיר יום לפני הקב"ה והיאך עובר הקב"ה משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ויבואר בט' אופנים

אופן הא' משום דפסקינן בח"מ דהנותן כלי לאומן לתקנו ותקנו ושהה אצלו אפי' לאחר עשרה ימים אין הבע"הב עובר משום לא תלין וגם האדם יש לו דין אומן שקיבל עליו לתקן הנשמה ע"י קיום התורה והמצות וכל זמן שלא החזיר הנשמה