וילקט יוסף כו

מטה כלפי חסד וכאילו הם רוב ומכריעין לכף זכות ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כי הטה אזנו לי דייקא ר"ל שהטה לי הכף מאזנים לכף זכות (שם)

לג אף גם כשיש אף חיו יכוין כי אף הוא פ"א ג"כ בו נתעלם אות אלף אלופו של עולם ועי"ז נמתק האף. (כתר שם טוב)

לד אכילה הטעם שברא הקב"ה דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם הוא שהם ניצוץ אדה"ר שהיו מתלבשים בדצח"ם ויש להם חשק להדבק בקדושה והם מעוררים מ"ן בסוד אין טיפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה וכל אכילה שאדם אוכל ושותה הם ממש חלק ניצוצות שלו שהוא צריך לתקן וז"ש רעבים גם צמאים שאדם רעב וצמא להם למה זה ואמר נפשם בהם תתעטף (שם)

לה אכילה מי שיצא מתאות אכילה יכול להיות איש מופת ומי שהוא משוקע בתאות אכילה סימן שהוא שקרן וכן אפילו איש צדיק שכבר יצא מתאות ונפל ממדריגתו ונפל לתאות אכילה סימן שיצא שקר מפיו וכן מורה ג"כ שיש דין עליו למעלה וגם הוא סימן עניות והענין דהנה כתיב ואכלת ושבעת וברכת ולכאורה מזה יבא טענת יצה"ר לאכול ולשבוע למלאת נפשו ואחיך לברך את ה' אך באמת ארז"ל כתיב אשר לא ישא פנים וכו' וכתיב ישא ה' פניו וכו' וכי לא אשא פנים וכו' שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקין על עצמן מכזית ועד כביצה וזהו רמז נפלא אם ישראל מדקדקין לבלי