וילקט יוסף קעה

כי נתעלם החן כשבא ליד הגוי וזהו שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן וזה בחי' חן בעיני ה' עיני ה' זה גוונין עילאין שהם בחי' כסף וזהב שם עיקר החן והפאר וע"י הצדקה שנותן מממונו נתקן כל ממונו. ונתגלה הגוונין ומאירין ונעשה כל ממונו בבחי' לי הכסף ולי הזהב בבחי' בגדי ישע מעיל צדקה יעטני (שם)

כז ממון משל המורגל בפי ההמון וגם בחכמים לקרוא להממון דמים באמרם כמה פעמים חייב אדם ליתן את הדמים וכן הדמים מודיעים הענין הוא כי מצינו ראינו ג' מיני חלאים מתהוים לאדם מצד הדם הראשון תגבורת הדם כאשר יקרה בזמן האביב אשר תרופתו היא ההקזה להקל ממנו כובד וריבוי הדם הב' מחמת איכותו אם נתעפש לאיזה סיבה הדם גם זה רפואתו להקיזו ולהסיר ממנו הדם המעופש. השלשי כאשר נר' יציאת הדם מנחירים ברבוי עצום כ"כ עד שמתעלף מבלי יוכל להעמידו בשום מין תרופה גם בזה מצאו הרופאים תועלת מפורסם להקיז מוורדי הזרוע כי בזה הדם היוצא חוצה יכנסהו מן העגולה אל המרכז באופן שכל חלאי הדם יתרפאו ע"י הוצאת הדם: וכנגד זה יקרה לאדם חלאים עצמיים בנפש הטהורה מחמת הממון אשר רפואתם הוצאת הממון לשמו ית' אם מחמת הרבוי והכמות שהוא מזיק גדול לו אל השלימות כמש"ה ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכו' ורם לבבך ושכחת את ה' ומבלי ספק ינצל מסכנה זו אם ירוץ אל ההקזה לעשות צדקה מממונו כי בזה יורה היותו מכיר שאין העושר והנכסים שלו אלא הוא כאפוטרופוס לחלקם כפי רצונו ית' אל עניים ובלי ספק בהיות