וילקט יוסף קעו

לו הבחנה זו ימלט נפשו מלחטא בהם. אם מצד איכותו בהיות הממון קנוי לאדם באורחות עקלקלות עושה עושר ולא במשפט הוא ממש עיפוש גמור שיכלה כליון חרוץ ויקוים בו בחצי ימיו יעזבנו וכו'. תקנתו הוא ההקזה להוציא הממון המעופש ממנו להשיב לאשר עשקו ממנו ולוותר משלו במצות הצדקה כי כאשר יראה בעין שכלו היותו מחויב לתת משלו לאחרים כ"ש שלא יוכל לקחת לעצמו משל זולתו אם מחמת יציאת הדם ונטילתו כגון מנחירי האף וכיוצא בזה רואה האדם שממונו מתפזר ויוצא ממנו בכמה מיני אופנים שונים אם מן החוץ כעין הטלת המסים וארנוניות ואם מצד עצמו שהוא ותרן ומפוזר ביותר גם זה יתוקן כשישתדל לעשות לו יציאה ממקום אחר מכוונת לשמו ית' והיא מתעב היציאה המקולקלת נמצא שיש כינוי לממון עם הדם ולפי"ז נקרא הממון דם (ספר סם חיים)

כח מילה בזכות המילה זכו לג' דברים א' היא התורה זכו בזכות המילה כמשרז"ל שמשה למד ק"ו ומה פסח שהיא מצוה אחת כתיב וכל ערל לא יאכל בו ק"ו התורה וכל ישראל ערלים הרי שמצד היותם ערלים לא זכו לתורה וכארז"ל וכי ערלים שמעו קולו וכו' ב' לביאת הארץ זכו מצד המילה כי הוא אוירא המחכים זה"ש ונתתי לזרעך את ארץ מגוריך וסמיך ליה ואתה את בריתי תשמור ג' לביאת הגואל יזכו מצד המילה כענין שנ' לא יבא בך עוד ערל וטמא (הר' עיר גבורים פ' ויר')

כט מרגלים הטעם שהתפלל משה על יהושע וכלב התפלל על קברי האבות שינצל מעצת המרגלים הוא