וילקט יוסף יב

אתכם. ובאותו לשון עצמו נחרב בית ראשון שנ' קרבו פקודות העיר וכו' ועקרותה של רבקה רמז לחרבן בית ראשון שנכרתו מעיר ה' כל פועלי און והוא ע"ד שנ' לבקרים אצמית כל פועלי און. וכמו שרבקה נפקדה בלשון עתר שנ' ויעתר לו ה' כמו כן כתיב בגאולה שניה ונעתר להם ורפאם. עקרותה של רחל רמז לשה פזורה ישראל המפוזרין בד' רוחות העולם וכמו שנפקדה רחל בלשון זכירה שנ' ויזכור אלהים את רחל כמו כן יגאלו לעתיד בלשון זכירה. שנ' וזכרתי להם ברית ראשונים: וכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וכו': (שם פ' תולדות)

ה אנכי הק"בה אומר לפעמים על עצמו כ"ביכול בלשון אני. ולפעמים אומר בלשון אנכי. והענין הוא כשאנו עושי רצונו של מקום ואנו שרוים על אדמתינו אז הקב"ה יושב על הכסא וכתרו ישועה ואז הקב"ה במילואו אנכי משא"כ אם אנו בגלות המר והב"המק חרב. והכסא הכבוד שהוא הב"המק של מעלה אינו במילואו כד"א כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ואז ביטל האות כ' מן אנכי ונשאר תיבת אני והשכינה כביכול אומרת שחורה אני וכו' כי חסר הכסא כביכול: (שער המלך ח"ב שער ו' פרק ג'

) ו אלה בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום נקראים אלה ר"ל המה מסטרא דאלה אלהיך ישראל: (שם ח"ב שער ד' פרק ו')

ז אהרן כשאמר פרקו נזמי הזהב הורה להם אהרן דרך תשובה ומזה יצא דרך מעוקל. כי התחלת היה