וילקט יוסף יג

שהסכימו במחשבה לע"ז כענין שנ' קום עשה לנו אלהים ומיד הוכיחם אהרן על זה על חטא המחשבה והדיבור קודם שתצא מחשבתן אל הפועל והורה להם אהרן דרך התשובה ואמר שיפרקו כל נזמי הזהב שבאזני נשיהם ובניהם רמז להם שישליכו מעליהם הקישוטים הגופנים והזכיר דוקא האזן כארז"ל שהאזן נכוית תחילה כי אזן ששמעה בהר סיני אנכי ולא יהיה לך. והם אמרו קום עשה לנו אלהים לכך ילקה האזן כמו אצל ע"ע שנרצע באזן מטעם זה ולכך צוה להם להביא לכפרה נזמי האזן היינו הקישוטים שעשו להם מרוב כסף וזהב שבסיבה זו נזדווג להם השטן היינו היצה"ר ויכול להיות שהיה כונת אהרן לעשות מן הזהב ההוא ציפוי למזבח לכפר עליהם על חטא המחשבה כמו במחתות של אנשי קרח וכאשר השליכו אהרן הזהב לתוך האש להתיכו אז עשו הערב רב דרך מכשפות והוציאו את העגל הזה: (הרב עיר גבורים פ' כי תשא)

ח אדם הוא ר"ת אפר דם מרה כדי שיזכור תמיד בג' דברים שאמר התנא דע מאין באת וכו' ולא יבא לידי עבירה. דם היינו מאין באת מטיפה סרוחה שהוא הזרע וידוע שהזרע דם הוא והראיה שזרע האשה דם ממש הוא אפר היינו לאן אתה הולך למקום עפר מרה הוא לזכור יום הדין שהוא אחרית האדם ע"ד שנ' ואחריתה מרה כלענה וכן בשר הוא ר"ת בושה סרוחה ורימה. סרוחה היינו שבא מטיפה סרוחה רימה היינו שהולך למקום רימה. בושה היינו ליום הדין שאז האדם מתבייש מבוראו כבושת גנב כי ימצא כענין שנ' יבושו רשעים ידמו לשאול: (שם פ' שלח לך):