אורים גדולים צה

דמתפטר ע"י איכיות ההעדר, והנה יש שני מיני פטור, מורכביים ופשוטים (גדר ב'), דבמקום שהחיוב הוא כפול שתובע מצד שתי סבות, בהכרח שהפטור יהי' בנוי על שני יסודות שיכחיש שתי הסבות, אחרי כי כל אחת ואחת מסבבת חיוב, ופטור כזה נקרא פטור מורכב (באור לגדר הנ"ל). הפטור של השומר מצד חסרון באיכיות ההעדר הוי ג"כ פטור מורכב דיש בו ג"כ שני יסודות, עצם ההעדר מה שאומר שנעדר, ואיכיות ההעדר (באור לגדר ד'), ורק דנקרא מורכב מובניי דהלא הוא מזכיר דבור אחד אלא דבו מונח המובן של שני מושגים של מושג עצם ההעדר ושל מושג איכיות ההעדר (שם), והנה שני היסודות האלה הם לעיכובא לענין וודאי, דאם יאמר שישנה תחת ידו חייב וגם אם שנעדר שלא בחסרון איכיות ההעדר ג"כ חייב, ואולם לענין ספק יש הבדל דאם מסתפק בעצם ההעדר ומסתפק אולי ישנה ת"י וודאי דחייב דהוי כמו ספק אם פרעתי, אבל אם הוא מסתפק באיכיות ההעדר יש בזה נקודה הנוטית, דיש מקום לומר דהוי כמו ספק אם נתחייבתי ויש גם מקום לומר דהוי כמו ספק אם פרעתי (באור לגדר ה'), ומעתה יש להראות דצדקו שני המשפטים האלה [א) המשפט דבשומר שאינו יודע אם נאנסה פטור ולא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ. ב) המשפט דבשומר שמסר לשומר חייב משום שאינו יכול לשבע] דנראים כסותרים זא"ז ובאמת יש לומר על שני המשפטים האלה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, דהא שכתבו דבשומר שאינו יודע פטור, הוא אם מסתפק רק באיכיות ההעדר דאומר דיודע ברור שאינו תחת ידו, ורק שהוא מסתפק באיכיות ההעדר, וא"כ הגם שהוא מחוייב שבועה זו מצד נתינה הראשונה, בכ"ז יש לומר דכל כחה של הנתינה הראשונה הוא רק להטיל עליו חיוב בירורי אבל לא חיוב תשלומין וע"כ לא הוי בכלל מחויי"ש שאיל"מ, ואולם הלא סוף סוף הוא תובע בברי וזה אומר רק איני יודע א"כ יתחייב מצד עקרי הטענות ע"כ י"ל דזה הוי כאיני יודע אם נתחייבתי, אבל בשומר שמסר לשומר דהשומר הראשון מסתפק גם בעצם ההעדר י"ל דהוי כא"י א"פ, ובזה כו"ע מודו דחייב, דכל המחלוקת בספק בשומרים אם הוי כא"י א"נ או כא"י א"פ [עיי"ה חו"מ סי' רצ"א סי' כ"ו ובש"ך ס"ק מ"ד] הוא רק בספק באיכיות ההעדר אבל בשומר שמסר לשומר הוי לשומר הראשון ספק בעצם ההעדר בזה מודו כו"ע דחייב, ואחרי דהשבועה שאינה ברשותו הוית לכו"ע שבועה העקרית (באור לשורש ט"ו אות ט') ושבועה הוי בירור הקשור באמונת המתחייב, והאמונה לאיזה אדם תתחלף מאיש לאיש, דבעת שזה מקדיש את האיש הזה ומעריצו ומחזיקו לאיש ישר ונאמן רוח, זה השני יבזה צלמו ויחשדו בחשד של גניבה וגזילה, ע"כ רשות להמפקיד לומר דהנבחר משומרו לאיש נאמן, אינו נאמן בעיניו, והוא אינו מסכים על נאמנותו, וא"כ יש לו ספק אולי ישנו תחת ידו, ובזה וודאי דהבירור מעכב, והספק הזה מביא לידי חיוב תשלומין, ועפי"ז יקום הסער לדממה דאין שום קושיא ואין שום סתירה

ואמנם יש לשום לב אם ההגבלות האלה צודקות, ואם הדינים האלה מקבלים את ההגבלות האלה, כי בכלל יש בזה שתי הגבלות א) הגבלה לפטור ב) הגבלה לחיוב, פירוש. הגבלה לפטור הוא, דהך דינא דבשומר גם אם אינו יודע פטור דלא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ שנאמר בסתם, לפי דברינו יש להגבילו דהוא דווקא על איכיות ההעדר ולא על עצם ההעדר, וכן החיוב של שומר שמסר לשומר שנאמר בסתם, לפי דברינו יש להגבילו דהוא רק אם השומר הראשון אינו יודע גם מעצם ההעדר, אבל אם השומר הראשון יודע מעצם ההעדר שעצם ההעדר ידוע בעדים ורק שיש ספק באיכיות ההעדר אז פטור, על הגבלות האלה יש לשום לב דהדברים בעצמם, נראים כישרים ואמתים אם רק לא תמצא סתירה לההגבלות האלה, והנה בתחלה נברר כי לדעתי ההגבלות האלה הוו כמוכרחים מצד עצמם, דההגבלה לחיוב הוית הגבלה מוכרחת, דהנה אם נבא להביט ע"ז מנקודת הראות של ההבדל שיש בין איני יודע אם נתחייבתי ובין איני יודע אם פרעתי הלא וודאי דלא יתעקש שום מתעקש לומר דכשיסתפק בעצם ההעדר יהי' שום מקום לחשוב דהוה כא"י אם נתחייבתי, וכל מי שיש לו לב מבין יודה דהוי כאיני יודע אם פרעתי, אחרי דמודה שלקח ומסתפק אם היא תחת ידו או לא ואם היא תחת ידו הרי היא של הבעלים ובמה יפטור, אם לא דנימא דאחרי דגם הספק בעצם ההעדר הוי ספק מורכב דסוף סוף יש בו גם ספק אולי נעדרה ואם נעדרה אולי נעדרה באיכיות ההעדר, היינו שנעדרה באופן שהי' פטור על ההעדר, וא"כ להני דסוברים דבספק באיכיות ההעדר פטור דהוי כאיני יודע אם נתחייבתי דהחיוב בא רק בעת האונס א"כ יש בזה גם צד נטי' לאיני יודע א"נ, דאולי נעדרה באופן דפטור. אמנם כל אחד יראה דהוא בורכא דסוף סוף הוא מסתפק אם נתבטל עקר החיוב, דנניח דבעת שהבהמה הנשמרת נעדרה באופן דחייב לשלם אז מתעורר עליו חיוב חדש והוא משום דהחיוב השבה שמחוייב להשיב הבהמה הזאת להמפקיד נפקע אז וחל עליו חיוב מפסיד, וע"כ לענין ספק י"ל אחרי דחיוב השבה כבר נפקע [עי"ז שנעדרה] ורק שאיני יודע, ברגע זה חל עליו חיוב חדש חיוב תשלומין בעד ההפסד, וע"כ אם יסתפק עוד בזה הוי כמו ספק בעקר החיוב, אבל כל עוד שיש לספק אולי ישנה עוד דמחוייב להשיבה בעינה או לכה"פ דמי', וודאי דהוי ספק בדבר שחיובו וודאי, והוי ממש כמו א"י א"פ, וע"כ ההגבלה הזאת הגבלת הפטור היא צודקת ונאמנה, וכל רוחות הפלפול והחידוד לא יזיזוה ממקומה, וההתאמתות של ההגבלה הזאת מגינה גם בעד קיומה של ההגבלה השני' בשומר שמסר לשומר, דמדוע נרחיקם זה מזה, ומדוע נעשם לשני דינים שונים המתפרדים זה מזה אחרי דבאמת יש