אורים גדולים ט

גורמת להנותן, כי כל חיוב נתינה הוא ענין סבלות וצער, כי מה שמתחייב לתת הוא ענין צער וסבלות (באור ללמוד מ"ה), וגם כל העדר קשור ומתייחס לצער ועוצב, וכן בפעולת הקבלה יש ג"כ שלשה חלקי המטרות האלה, א) מטרת הפעולה הוא הקבלה, ב) מטרת הנמשך, הוא הישות וההויה כי עי"ז שמקבל נשאר הדבר הנתון ת"י המקבל, ג) מטרת ההתרשמות, היא ההנאה והעונג, כי כל ישות וקנין גורמים הנאה ועונג להמקבל, ואחרי שכן, מבואר דבכל נתינה יש להסתפק ספק אחד שהוא נחלק לששה חלקים, דמתחלה יש להסתפק ולחקור על עצם הפעולה המטרותיית, היינו איזו פעולה הוית הפעולה המטרותיית אם הנתינה או הקבלה, ואח"כ יש לספק גם בכל פעולה ופעולה בכל שלשה חלקי המטרות איזה חלק מהפעולה הוי המטרה, וא"כ כפי פרטי המטרות וחלוקותיהן יש להסתפק ששה ספיקות, כי בכל נתינה יש להסתפק על אחד משלשה חלקי המטרות שיש בכל פעולה ופעולה מהשתי פעולות המורכבות פה ביחד: והנה ידיעת הרכבות הפעולות שיש בנתינה, ושיש לחקור על הפעולה המטרותיית ועל החלק המטריי, הידיעה הזאת היא רבה ונחוצה ומועלת הרבה בהלכה ואגדה ואין קצה ליקרת מעלת הידיעה מהחלוקות האלה, כי יש כמה עניינים וכמה סוגיות שיתבארו רק עפ"י החלוקות הנ"ל, והידיעה הזאת מהן תפיץ עליהן אור בהיר, אולם טרם שנבא לבאר איזה עניינים וסוגיות עפ"י החלוקות הנ"ל, ראיתי להקדים עוד הקדמה אחת

ג) הנה לפעמים מצינו אשר שתי פעולות או גם פעולות רבות מתקבצות כולן להוצאת איזה תכלית ואז מתייחסות כולן זה לזה, ויש בהן פעולות מורכבות הבאות שניהן בעת אחת, כמו פעולת הנתינה דבעת אחת ובפעולה שנראית כאחת מורכבות בה שתי פעולות, ויש גם קיבוץ של פעולות שונות הבאות זו אחר זו להוצאת תכלית אחד, ובפעולות כאלה יש תמיד לחקור על יחס קדימתן ומעלתן, כי עפ"י רוב אינן עומדות כל הפעולות במדרגה אחת, ואולם באופן קדימתן זו לזו ומעלתן זו על זו יש כמה מיני מדרגות וכמה חלקים, אבל ביחוד הראיתי שיש להתבונן ביחס קדימת הפעולות על שני חלקים ראשים שיש בזה, א) עיקר וטפל, ב) תכלית ואמצעי, באור הדבר, א) עיקר וטפל, שמות אלה מורים רק על קדימת הפעולה העקרית ועל מעלתה לעומת הפעולה השניה, אבל אינה שוללת מפעולה השניה הכרח מציאותה, דעתה שהפעולה העקרית מוכרחת לבא בהכרח אשר גם הפעולה השניה תהיה במציאות, וגם משום עצמה, באופן אשר גם במקום שיש להוציא את הפעולה העקרית בלא הפעולה השני', בכ"ז בהכרח שגם הפעולה הזאת תבא, ושמות עיקר וטפל הונחו רק בערך ההצטרפות זו לעומת זו שלערך העקרית הוית השניה טפלית, או דכוללים גם להורות אשר לולא הכרח הפעולה העקרית לא היתה באה גם הפעולה הזאת, אבל עתה שיש הכרח בה בפעולה השניה מצד הפעולה העקרית, יש בה הכרח גם מצידה גופא, ב) תכלית ואמצעי, שמות אלה הונחו בעת שפעולה אחת באה רק בגלל תכלית הוצאת פעולת השניה וכשהיא לעצמה אין שום צורך בה, כגדר של אמצעי שביאתו הוא רק בגלל התכלית, ואם יצוייר ביאת התכלית בלא האמצעי אין שום צורך בו [עי' ס' חו"ת ח"ב פ"א, מס' עה"מ, אות ד']:

וכיון שכן מבואר דגם הכא לענין נתינה ותשלומין כמו שיש לספק על הפעולה המטרותיית, יש עוד לספק אם התקשרות של הפעולות עומדות ביחס עיקר וטפל ויש צורך בפעולה השניה, או שהן עומדות ביחס תכלית ואמצעי באופן דכל ספק גורר עוד ספק, דהספק על הנתינה אם היא מטרותיית גורם ספק על יחס של פעולת הקבלה להנתינה אם היא טפליית או אמצעותיית, וכן הספק על הקבלה אם היא מטרותיית מושך עוד ספק אם הנתינה היא טפליית או אמצעותיית:

ואולם אחרי ההתבוננת, ראיתי דלענין זה [הספק ביחס הפעולה השניה אם היא טפלית או אמצעית] מתחלק הספק על הנתינה מהספק על הקבלה, דהספק שיש בהנתינה על המטרה אינו גורם עוד הספק על התייחסית של הקבלה להנתינה אם היא בתורת טפל או בתורת אמצעי, אבל הספק בהקבלה על המטרה גורם עוד ספק על ערך התייחסות הנתינה, דהנה אם נימא דהנתינה היא המטרה ונימא דהיא משום הנמשך, או משום ההתרשמות, [כאשר בארתי בספרי דרוב הנתינות הם מצד הנמשך או מצד ההתרשמות, ולא משום עצם הפעולה, כי רק במקומות מעטים יש שהמטרה היא משום עצם הפעולה], א"כ בהכרח לומר דהקבלה היא טפלית ולא אמצעית, דאם נימא דהיא אמצעית בהכרח לומר דבאה רק בגלל מציאת פעולת הנתינה, [דזהו גדר אמצעי דבו בעצמו אין חפץ וכל מציאותו הוא רק בגלל התכלית], והכא לענין פעולת הנתינה מצד חלק ההתרשמות או מצד הנמשך, אין לומר דהקבלה מוכרחת לבא בגלל פעולת הנתינה, דהלא התכלית של פעולת הנתינה [אשר הוא ההעדר או הצער] יכול לבא שלא ע"י קבלה רק ע"י איזה איבוד שריפה והשלכה לים ודומיהן, דעי"ז ג"כ לא יהיה ת"י עוד ויצטער מהעדרו, וע"כ דבאמת גם פעולת הקבלה היא הכרחיית ורק שלערך הנתינה נחשבת לטפל, וגם י"ל דלולא הכרח פעולת הנתינה לא היתה באה גם פעולת הקבלה, אבל אחרי שיש הכרח בפעולת הנתינה אז בהכרח אשר גם הקבלה תבא גם בגללה, אבל אם נימא דהקבלה היא המטרה אז יש מקום לספק על ערך יחס הנתינה להקבלה, דהנה פעולת הקבלה לא תצוייר בלעדי הנתינה ממנו, וגם אם אין בהנתינה שום חפץ בתור תכלית בכ"ז מוכרחת לבא משום הקבלה, וא"כ יש לומר דמשמשת בתור פעולה אמצעית, וכ"כ יש מקום לומר דהיא באה בתורת