אורים גדולים י

פעולה טפליית ויש גם בה חפץ מצד עצמה, ורק לא כחפץ של פעולת הקבלה שהיא הפעולה העקריית והמטרותיית. יצא לנו דבכל פעולת נתינה יש מתחלה להסתפק על המטרה, ואם יתברר דהנתינה היא המטרה נדע דהקבלה היא בתורת טפל להנתינה, וכשיתברר דהקבלה היא הפעולה המטרותיית, יהי' מקום לספק על הנתינה אם היא בתור פעולה אמצעית או בתור פעולה טפלית, וע"כ יש תמיד לשום עין ולב על יסודי פעולת הנתינה והקבלה, כי כמה פעמים יתברר גם ספק זה [על הנתינה במקום שהקבלה היא המטרה] ממהלך הענין ההוא

ד) בגיטין (דף ע"ד ע"ב) איתא, בעי מיניה ר"ה מר"י הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה מחולים לך מהו, תיבעי לרבנן תיבעי לרשב"ג, תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא אחלה גבה אבל הכא הא קאמר לה מחולים לך, א"ד אפי' רשב"ג לא קאמר אלא דקא מפייסה ליה בדמי אבל לגמרי לא, א"ל אינה מגורשת, איתביה האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, ר"מ אומר אסור עד שיתן, וחכ"א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי, הכי השתא התם לצעורא קא מכוין ולא ציערה, הכא משום הרווחא הוא והא לא איצטרך. הנה הכא עמדו על חלוקות של הפעולה המטרותיית ועפי"ז ראו לחלק בין גיטין לנדרים, דבנדרים הוי הקבלה המטרה, דהוא נותן רק למטרת המקבל שהוא יקבל כדי שיהי' בידו, אבל בגיטין הוי למטרת הנתינה, ולא עוד אלא שחדרו בפה גם בחלקי המטרות והעמידו את המטרה על חלק ההתרשמות, וראו אשר בגיטין הוי המטרה משום התרשמות הצער של הנותן, ובנדרים הוי המטרה משום התרשמות העונג של המקבל. והנה כל ענין הנאה אשר הוא רק קורת רוח, מתחלף מאיש לאיש וגם באיש אחד מעת לעת, [דלא בכל האנשים ההנאות שוות, ובאיש אחד לא בכל העתים שוות], וע"כ מחילת המקבל יכולה למלאות מקום מטרת הקבלה שהוא מצד רושם הנאה בעת שהמקבל חפץ בזה, ויש לו מזה קורת רוח כי מזה מתקיים רצונו, אבל לעולם לא תמלא המחילה מקום מטרת הנתינה, דסוף סוף נשאר החפץ תחת ידו [ונחסר הנמשך שהוא ההעדר] ואין לו שום צער, וליכא ההתרשמות הדרושה לזה, דע"י מחילה לא יחסר לו הדבר וממילא לא ירגיש הצער שיש מחסרון איזה דבר

ואחרי העיון יש לראות דבדברי רשב"ג עמדו גם על ההבדל שיש בפעולת הנתינה [בעת שהקבלה היא הפעולה המטרותיית] בין פעולה טפלית לפעולה אמצעית, דהנה בהשקפה הראשונה יש להקשות פה קושיא גדולה, דהלא הכא קאי הבעיא גם לרשב"ג וא"כ הא דאמר אינה מגורשת הוא גם לרשב"ג, וממילא מוכח דהתירוץ שאמרו התם לצעורא קא מכוין ולא ציערה קאי גם לרשב"ג, ולפי"ז לכאורה מבואר מכאן דגם לרשב"ג עקר המטרה הוא פעולת הנתינה ומשום רושם הצער, וקשה מאד הלא בגמ' מוכח דטעמא דרשב"ג הוא משום הרווחה היינו משום מטרת הקבלה ומשום רושם ההנאה, דשם בגיטין (דף ע"ה ע"ב) איתא אמר ר"ח ל"ק הא רבנן הא רשב"ג והיינו דרשב"ג דאמר תתן דסי' אלמא להרווחה מכווין ולא דווקא קאמר, הא נמי להרווחה מכווין כו' עיי"ש ברש"י, הרי דמוכח מכאן דרשב"ג סובר דגם בגיטין מכוין רק למטרת הקבלה להתענג מההרווחה, והוא לכאורה קו' גדולה

וע"כ נראה ברור דעקרן של דברים כך הם, דמזה דחזינן דרשב"ג סובר תתן לו את דמי' מוכח דסובר דהכא הוי הקבלה הפעולה המטרותיית, דאם הי' סובר דהנתינה היא המטרה, ע"כ די"ל דהוא משום ההתרשמות היינו משום הצער שלה, א"כ וודאי דבכל מה שיש מקום להגדיל את צערה יש להגדיל, ואמאי סגי בעת שנותנת דמי', וע"כ דהוא רק בגלל הקבלה, דכיון דבגיטין יש מקום גם לומר דיאבה לצערה ג"כ, ע"כ סובר דנהי נמי דיותר יש להחליט דאדיר חפצו הוא הנאתו נגד החפץ של הצטערותה, [דכן נראה גם מסברא דיותר ישתוקק האדם ליהנות ולהתענג בעצמו מלצער ולדחוק זולתו], בכ"ז אחרי דבגט יש מקום לומר דחפץ גם לצערה, לזה יש לראות לתת מקום לשניהם ולומר דבפעולה זו אצורות שניהן מטרת הנאתו וגם צערה, והוא אם נימא דפעולת הקבלה היא פעולה המטרותיית, ובכ"ז הנתינה אינה משמשת בתורת אמצעי רק בתורת טפליית ויש גם בה חפץ, א"כ ממילא יש לשמור שיתקיימו שניהן ההנאה של הקבלה וגם איזה צער של הנתינה, וע"כ במקום שימחול אין המחילה מועלת, דהמחילה יכולה למלאות רק ההנאה של הקבלה, אבל לא הצער של הנתינה גם הצער הנדרש כפי הערך מהפעולה הטפיליית, [אחרי דאינה נותנת כלום א"כ אין לה שום צער], ע"כ אינה מועלת המחילה, אבל הדמים הם באמת ג"כ בכלל נתינה ורק אם נימא דיסוד התכלית מהקבלה העקר הוא לצערה, אז י"ל דלא מהני. ואמנם בנדרים וודאי דיותר יש לומר דכיוון רק בגלל ההנאה, והנתינה הוית רק בתור פעולה אמצעיתית, וע"כ המחילה דבכחה למלאות הנאת הקבלה מועלת, ולזה בתנאי דהנקה בגירושין כשנבא לחקור על כמות הזמן, י"ל דהוא כפי שיעור התמלאות ההנאה מענין זה, וממילא י"ל דכיוון בהתנאי כפי שיעור הנקת התינוק אחרי דיסוד התנאי הוא רק בגלל פעולת הקבלה, וגם לפי שמסקי שם לסוף אלא ברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי מתני' רבנן י"ל דמזה גופא דרשב"ג מחליט דהנתינה הוא ל בגלל הנאתו מסתעף מזה כמה קולות לדידה, ע"כ י"ל דגם