אורים גדולים פו

דאלו היה שם לא היה בא ההפסד משום דהיה מציל גם הפסד כזה מתייחס להשומר, דסוף סוף ההפסד הוא משום מעוט בשמירה דלא שמר שמירה כללית ותכליתית, דלא היה שם, ואלו היה ממלא חובת השמירה לא היה ההפסד, וא"כ הרי החסיר בשמירתו (באור להנחה הנ"ל), ושו"ש מקבל שכר בעד השמירה, וע"כ מחוייב לשמור שמירה כללית (הנחה י"א), וע"כ חייב באונס, ולא עוד אלא די"ל דגם באונס בגופו של שומר כי עצם ההפסד היה ע"י העדר היכולת מצד חולי וחולשת השומר (הנחה י"ב) ג"כ חייב, דהעקר הוא דשו"ש נתחייב לשמור שמירה תכליתית וכללית, וע"כ במקום שההפסד בא מצד שלא היה שם אם כי לא היה לו לחשוב שיאבד אחרי שהניח במקום המשתמר בכ"ז חייב, והוי כמו שבעת שמירה קבל עליו שלא יחסר עי"ז שלא יהיה שם ואם לאו ישלם (באור להנחה הנ"ל), ואם כי באופן זה שחלה או שנאנס אין לומר דסבת החיוב הוא מצד מעוט השמירה אחרי דבזה אינו אשם כלל ואז לא היה בידו לשמור יותר בכ"ז חייב, די"ל דסבת החיוב הוא מצד ההפסד דעל הפסד כזה נשתעבד לשלם (באור להנחה י"ג), ובאמת דהכא לעניינינו אין אנו מוכרחים לחדור בעומק החקירה של אונס בגוף השומר, דאחרי דבאונס מצד הגניבה היינו משום שהניח במקום המשתמר, יצא לנו בבירור דהעיקר הוא דהוא חייב, ושם הלא ג"כ לא היה לו לחשוב ע"ז דכפי הרגילות אין לחשוב שיתגנב ממקום המשתמר ובכ"ז חייב, א"כ מוכח דפטור דאונס הוא רק מצד העדר היכולת ולא מצד העדר השכיחות אחרי דגם גו"א אינם שכיחים, ורק דהאמת הוא דלדינא נראה דאין לחלק בין שני האונסין האלה, וגם אם נגנבה בגניבה מצד העדר היכולת של השמירה כללית היינו שלא היה ביכלתו להיות שם ג"כ חייב, וכמו דמוכח מדברי התו' בב"ק דחד דינא אית להו ומפשטות הגמ' דב"מ (דף צ"ג ע"ב) עייש"ה (באור להנחה י"ב), והסברא הוא משום דנתחייב אז להעמידו אם יוגנב, והגם דאז בעת הגניבה היה אונס מצד שחלה בכ"ז החיוב חל מעת השמירה, וכמו שנתבאר דיש שפוסקים בשואל כלישנא קמא דגם אם מת חייבים היורשים לשלם (שם) ועיי"ה כתובות (ל"ד ע"ב) וב"ק (קי"ב ע"א), וא"כ וודאי דהחיוב מתחיל מעת השמירה, ועוד דבאמת י"ל דהכא [לענין חקירתינו אם השומר היה אנוס בגופו וקרה משו"ז אונס הפסד בהדבר הנפקד] לא תליא כלל בהשתי לשונות האלה, וגם אם נימא דשם פטורים היורשים בכ"ז הכא חייב, דהנה זה וודאי דבשואל אם יחלה או יהיה איזה אונס גמור בגופו באופן שלא היה בידו לשמור בשו"א ואז קרה האונס בהדבר השאול בכ"ז וודאי דחייב [דלא מצינו בשום מקום שיפטור ואדרבה בכ"מ מצינו דשואל חייב תמיד], וא"כ הלא יש להקשות לר"פ דסובר דהחיוב בשואל בא בעת האונס וע"כ אם טבח בשבת פטור, וכ"כ אם נאנסה הבהמה השאולה לאחר מיתת השואל פטורים היורשים משום דהחיוב בא רק בעת האונס, א"כ קשה מאד מדוע יתחייב השואל אם היה אז אונס גמור אחרי דהחיוב בא בעת מקרה האונס ואז היה השואל אנוס בגופו, וע"כ דעקרא דמלתא כן הוא דעצם החיוב מונח בו מתחילה בעת ששאל דאז נתחייב להחזיר [וכמוש"כ בספרי חו"ת ח"ב פ"ב מס' ערכי המושגים דבשואל הוי חיוב העמדה שהתחייב להעמיד לו], ואולם אחרי דכל עוד שהיתה בעינה לא שייך תשלומין ע"כ תחול חקירה גדולה בזה דבעת שנאנסה דמחוייב לשלם איך לחשוב את החיוב היינו על איזה עת מתייחס החיוב, ואם כי זה ברור דהחיוב הוא מצד הלקיחה אבל אחרי שאין להכחיש דכל עוד שהיתה בעינה לא שייך תשלומין, ע"כ יש לחקור מאימתי מתחיל החיוב אם משעת הלקיחה או משעת האונס, והחקירה הזאת נכנסת תחת פרטי וגדרי החקירה של אגלאי מלתא דבכללה נוסדה ע"ז, בכל דבר שמציאותו ושלימותו נעשה ע"י פעולות ומעשים הנעשים בשני זמנים שונים, היינו תחילת התרקמות ועשיית הדבר בזמן הקדום ואח"כ נגמר בזמן שלאחריו וכל הזמן שבנתים היה באפשרי שיתבטל, ורק כשמגיע אח"כ הזמן האחרון עם פעולתו אז נגמר ויצא לפועל הדבר שנעשה בהזמן ההוא דע"ז יש לחקור מאימתי נחשבת עשיית הדבר אם מהזמן הראשון שבו היה יצירת ובריאת הדבר, או מהזמן האחרון שבו נגמר ונשלם ויצא בצביונו, זו היא החקירה של אגלאי מלתא בכלל, אבל בפרט יש בזה כמה וכמה חלקים והחלק היותר נכבד מחלקי החקירה הזאת הוא במקום שאיזה פעולה נעשית בזמן אחד ואז בזמן ההוא יצאה מציאותה, אבל בנוגע לקיומה יש לה עוד כמה דברים וסבות שהיא עלולה להתבטל ולשוב אל האפס ותהו, ע"כ יש לחקור על איזה זמן יש לייחס מציאת פעולת הדבר, כי בכל נמצא שאנו רואים שהוא קיים מובן דיש בו שתי סבות, א) סבת המציאות ב) סבת הקיום, סבת המציאות היא הסבה שהמציאה והוציאה לעולם המציאות, וסבת הקיום היא הסבה שעל ידה מתקיים הדבר הזה, כי לולא שהיו לו סבה מספקת המשמרת את קיומו אז גם אחרי שיצא למציאות היה חוזר לתהו, וע"כ יש לחקור בכלל איזו סבה הוית העקרית אם סבת המציאות או סבת הקיום, והחקירה הזאת היא חקירה כללית ואין ערוך לתועלתה ויקרתה, כי היא מפיצה אור על כמה ענינים סתומים וחתומים, ויש כמה מיני מחלוקיות בש"ס אשר יסודן ועקרן היא החקירה הזאת, וע"כ הראיתי דהחלק היותר נכבד מחלקי החקירה של אגלאי מלתא [המחלוקת המודעת בש"ס אשר עקרה היא ביבמות (דף ל"ו ע"ב) ובעוד כ"מ] היא סובבת ע"ז החקירה של סבת המציאות וסבת הקיום, אמנם להבין בפרטיות ובנוגע לענינינו נצייר פה חלק מהחקירה הזאת כפי שדרושה לעניינינו

ו) הנה מצינו בפסחים (דף ל"ו ע"א) מחלוקת של אביי ורבא דאביי סובר למפרע הוא גובה ורבא