אורים גדולים פה

וכ"ת נילוף משבורה ומתה מה לשבורה ומתה שכן אונם דסליק אדעתיה הוא תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתיה הוא, והנה גם שבורה ומתה הוו מכלל אונסים דלא שכיחא, ובכ"ז יש גם ביניהם חילוק, דבאמת ענין דשכיח ולא שכיח לא הוו מדברים שיש להם קצוות ידועים, והם כמו אמצעים שיש ביניהם כמה מדרגות, וע"כ י"ל דגם גניבה ואבידה נקראים לא שכיחא עד שנקראים דהוו נגד הרוב, ועי' בחו"מ (סי' קכ"א) בש"ך (ס"ק ס"א) שכתב בתוך דבריו וז"ל ואפשר דמשמע ליה להרב דה"ה גניבה ואבידה לא שכיח, וקצת משמע כן בריש פרק המפקיד דאמר חתם דגניבה ואבידה ונאנסו חד דינא אית להו לענין שהיה יכול השומר לפטור עצמו בהם לענין שזוכה בכפל, וברור דזהו כוונתו, ועי' בחידושי רע"א בב"מ (דף ל"ד ע"א) בד"ה במאי, שמתפלא שם על הש"ך, ואינני מבין דבריו הקדושים, דכפי שכתבנו דברי הש"ך ברורים, אם לא מה די"ל דמדרגת דלא שכיחא דגניבה איננה גדולה כ"כ עד שנימא דלא רצה למפטר נפשיה בזה, אבל באמת הוא דחוק וא"כ נראה יותר דגו"א אינם שכיחים

ה) והנה באמת יש כבר בזה מחלוקת בין רבותינו האחרונים אם גם גניבה ואבידה לא שכיחא ועי' בכנה"ג (סי' ק"ח) בהגהות לב"י (אות כ) שהביא שם מחלוקת בזה ועי' באו"ת (ס"ק ה'), ולפי שכתבתי בבאור של עיקר ההבדל בין גניבה ואבידה לאונס, נראה דגם ע"פ הסברא הישרה יש יותר לומר דגם גניבה ואבידה לא שכיחא, וביותר אם נימא דשו"ש חייב בגניבה באונס א"כ וודאי דטעם הפטור הוא משום העדר היכולת ולא משום העדר השכיחות והמציאות, דהא גניבה באונס וודאי דלא שכיחא ובכ"ז חייב, א"כ ממילא מוכח דטעם החיוב בגו"א הוא לאו מצד השכיחות וממילא אין לדחות משום זה טעם הנ"ל [דהחיוב הוא מצד בירור עצמי דע"פ רוב לא יקרה גניבה ואבידה], ואולם בעצם הענין של גניבה באונס יש ג"כ הרבה לדבר, ויש בזה חקירה קדומה, ובב"ק (דף נ"ז ע"א) בתו' ד"ה כגון, חקרו שם לענין גניבה באונס היינו בגניבה שנגנבה ממנו באונס גדול, כגון ששמר כספים בחפירה בקרקע שאי אפשר לגנבה אלא במחילות תחת הקרקע דהוי אונם כלסטים מזוין, או אם בא עליו חולי של טירוף הדעת, או שינה נפלה עליו באונס, או אונס אחר שאינו יכול לשמור עייש"ה, ולסוף כתבו לכן נראה דכיון שחייב הכתוב שו"ש בגניבה וסתם גניבה קרובה לאונס כדאמרינן בהשואל סברא הוא דבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב מגזה"כ אפי' באונס גמור ואע"ג דלסטים מזויין דהיינו שבוי' דקרא פטר בו הכתוב אע"פ שאין אונסו גדול יותר ודוחק, ועיי"ש ברא"ש ובטור (סי' ש"ג) ובשו"ע, ועי' בחו"מ בש"ך (סק"ד) שהכריע דגניבה באונס גמור פטור, והביא שם דברי היש"ש, ויש מרבותינו שרצו לחלק בין גניבה לאבידה, דאחרי דהטעם דגניבה באונס חייב משום דכל גניבה קרובה לאונס ואפ"ה חייבו רחמנא, ע"כ י"ל דגם אם היה אונס גמור בגניבה ג"כ חייב א"כ באבידה דקרובה לפשיעה י"ל דבאונס פטור, עיי"ה בקצוה"ח (סי' ש"ג), ואמנם באמת אינו כן דהא בהרא"ש בב"ק פרק הכונס (דף נ"ז) מבואר להדיא דאפילו באבידה באונס חייב, עיי"ש שהביא ראיה לזה דחייב אפילו באונס מדברי השאילתות וז"ל ואי באנרא אשלימה ליה אע"ג דאוקמה בדוכתה נטירותא ונגנבה או נאבדה חייב באחריותה, הרי שכתב להדיא גם נאבדה, וכן כתב הרא"ש שם בסוף דבריו וז"ל משמע דלעולם הוא חייב בגניבה ואבידה אא"כ היה גופו שם ולא יכול להציל, הרי שהשוה להדיא אבידה לגניבה, אמנם באמת טעמא בעי מדוע יתחייב גם באבידה באונס והלא הרא"ש גופי' כתב ג"כ הטעם דמשו"ה חייב בגניבה באונס משום דכל גניבה קרובה לאונס, וא"כ מדוע יתחייב גם באבידה באונס, ובלא"ה עצם הדבר של חיוב מגניבה באונס לכאורה תמוה מאד, דאין להבין כלל מדוע בגניבה יתחייב גם באונס אחרי דשו"ש פטור באונס, והלא בגניבה באונס יש העדר היכולת והעדר השכיחות, וא"כ מדוע זה יתחייב באונס, וכי גניבה בעצם יגרום חיוב, וכבר כתבתי כ"פ דאין לנו לעשות משפטי התורה לחוקים בלא סברות ולגזירות בלא טעם כל עוד שיש להבין הטעם. והנה באשר פה לעניינינו יש לנו לדעת מסקנת הדבר אם גו"א נקראים שכיחי או לא, וזה תליא הרבה בענין של גניבה באונס וכנ"ל, והענין של גניבה באונס הוא ג"כ ענין שאינו מובן כלל והם מסתבכים זב"ז, ראיתי הכרח לפני לבאר פה מעט מיסודי משפטי השמירה, כי בספרי מה"א ישרתי בע"ה כל הדינים האלה, והעמדתים על אשיות חזקות ובצורות, וכתבתי לזה כמה וכמה כללים ולמודים ויסודות והנחות, והסברתים בבאורים המתקבלים, למען שיבינום כולם ויראו איך כי היסודות וההנחות מתאמתים בשכל ובסברא, ואח"כ הראיתי דעליהם בנויים כל הדינים האלה ועל ידם מתיישרים כל העניינים ומתיישבים כל הסוגיות הנוגעות לזה, ופה אשר אין בידי להאריך אכתוב רק תוכן מתוכן תמצית דברי משם ואשים פה איזה הנחות כפי שדרושים לבאור הענין, ואח"כ נבאר כל הענין וניישבו בע"ה, [והם נכתבים בספרי זה פ"ז שער ההנחות, ויש להקורא לשום עיניו על הפרק ההוא בעיון היטב, ואחרי שהקורא ישים עיניו על הפרק ההוא נוכל לבא לתכלית דברינו פה]. הנה זה ברור דהעיקר הוא דבגניבה באונס חייב שו"ש יען דכל גניבה הוי רק שמירה אמצעית שמירה מצד המשתמר ולא מצד המשמר, וסבת ההפסד הוא חסרון בשמירה (באור להנחה ז'), דאלו היה המשמר שם לא היה בא המפסיד וגם במקום שהמפסיד היה בא ורק ההפסד לא היה בא, היינו במקום שההפסד הוא ע"י העדר ההצלה (הנחה ט'),