אורים גדולים פב

(באור ללמוד כט), ושתי הפעולות ביחד פועלות את החיוב שבועה (פתרון לחקירה א), וא"כ הכא בשבועת השומרים דליכא הודאה במקצת [להני דסוברים דבשבועת השומרים לא בעינן הודאה במקצת] קשה, דלבד דליכא פעולת החיוב במה לסבב את החיוב שבועה הלא ליכא גם פעולת השלילה, וכמו שיש עוד מונע למנוע את החיוב שבועה ולבלי להניחו לחול, וא"כ כשנעיין נראה דעל שבועה זו [של שבועת השומרים] יש להתפלא מצד שלשה פליאות, אחרי דיחסרו בה כל השלשה עמודים שנחשבם פה אשר הם מוצקים וחזקים ואשר עליהם נשען החיוב שבועה, והוא דבכל שבועה יש שלשה פרטים שנחשבים כמו עמודים שהם מעמידים את השבועה, א) תביעה וודאית, ב) פעולת החיוב, ג) פעולת השלילה, והכא ליכא לא תביעה וודאית ולא פעולת החיוב ולא פעולת השלילה, והגם די"ל דהוי גזה"כ, אמנם באמת הלא כל עוד שיש לחפש איזה טעם אין לנו לעשות שום משפט לגזירה וחוקיי (שורש א), וגם כמה מן הראשונים הקשו איזו קושיות על חיוב שבועה זו ולא הסתפקו בזה שי"ל דהוי גזה"כ, וחוקה בלא טעם, והוא מצד טעם הנ"ל דאין לומר כן כל עוד שיש לחפש טעם מובני, וע"כ ראוי מאד להתחקות על שורש חיוב שבועה זו

ב) והנה יש לנו בזה כמה אופנים ודרכים אבל פה הנני כותב רק הנראה יותר לאמת, ע"כ אמרתי להעלות רק שני אופנים שונים אשר אקראם בשם נתיבות, ונציג מתחלה בקצרה תוכן הנתיב ואחר כך הבאור

נתיב א

תביעה וודאית בשבועה באה להשלים סבת החיוב כמו פעולת החיוב, והתביעה הוודאית גורמת דבעינן גם פעולת השלילה. בשומרים הנתינה הראשונה הוית הסבה המספקת לסבב החיוב שבועה ועומדת במקום התביעה הוודאית ופעולת החיוב, וכיון דלא בעינן תביעה וודאית לא בעינן גם פעולת השלילה

באור לנתיב א

הנה בחיוב שבועה יש שלשה פרטים שנחשבים כמו עמודים שהם מעמידים את השבועה, א) תביעה וודאית, ב) פעולת החיוב, ג) פעולת השלילה (באור לשורש זה אות א), ואמנם במטרתם יש לחלקם לשתים כי יש להראות שיש בזה שתי מטרות שונות, א) סבת החיוב, ב) הסרת המונע. באור הדבר, א) סבת החיוב, הוא להעמיד סבת החיוב דגם בחיוב שבועה בעינן סבה מספקת לסבב החיוב (למוד ה' ובאורו), וע"כ משום זה בעינן תביעה וודאית ופעולת החיוב, דבלא תביעה וודאית לא תהיה שום סבה במה לסבב את החיוב, אחרי דהתובע בעצמו תובע רק מספק, [והכא לא שייכת החקירה אם הו"ל לדעת או לא, דסוף סוף כיון דהתובע בעצמו מסתפק אין שום סבה לחייבו בשבועה], וכן פעולת החיוב באה ג"כ למטרה זו להעמיד סבת החיוב, ב) הסרת המונע, דפעולת השלילה באה רק להסיר המונע היינו מצד דיש החזקה דאין אדם מעיז (שם). וכשנעיין נראה דתביעה הוודאית גורמת הצורך של פעולת השלילה, דהנה פעולת השלילה היא להסיר החזקה דאין אדם מעיז, והעזה הוא להכחיש דבר הידוע לכשכנגדו, ואולם במקום שלהתובע אינו ידוע והוא בעצמו מסתפק בזה אין עוד שום העזה (באור ללמוד סב), וא"כ לוא היינו אומרים דמשכחת חיוב שבועה שיתחייב גם מספק, ממילא לא היינו צריכין לפעולת השלילה, דלמה לנו לשלול החזקה דאין אדם מעיז אחרי דבתביעת ספק ליכא שום העזה, ואם איפא כן מובן דאם תצוייר תביעה כזאת שיתחייב שבועה עליו גם מספק שוב בל נצטרך לפעולת השלילה. והנה על חיוב של שבועת השומרים. בהשקפה ראשונה יש להתפלא מצד כל השלשה פרטים, דהלא אין בה לא תביעה וודאית ולא פעולת החיוב ולא פעולת השלילה (באור לשורש זה אות א'), ואמנם כשנעיין בזה במתינות נראה דהפליאה לא תחול על כולם, דאם רק נמצא איזה ישוב מספיק על העדר הצורך של תביעה וודאית, היינו באופן דיעלה לנו לבאר דהכא מתמלאת הסבה החיובית גם בלא תביעה וודאית, ממילא תתבטל הפליאה על העדר פעולת השלילה, דבמקום שהחיוב בא מצד ספק לא בעינן כלל פעולה שלילית, וכיון שכן יש באמת ליישב כל הפליאות, והוא די"ל דהכא הסבה המעמדת את השבועה היא מונחת בהמעשה הראשונה במסירת החפץ, דכיון דהכא הוי הפטור באיכות ההעדר (באור לשורש א דגם אם באמת קבל החפץ ולא החזירו, בכ"ז אחרי שאבידת והפסד החפץ היתה באופן שהשומר אינו אשם בזה כי לא חטא נגד חוקי ההשגחה והשמירה ממילא אינו חייב עוד (שם), ואיכות ההעדר הוא דבר שאין להמפקיד לדעת מזה, דהלא המקרה של עצם ההעדר הי' בבית השומר, וא"כ גם מאיכיות ההעדר יודע רק (ע"פ רוב וההרגל] השומר ולא המפקיד, דמאין ידע המפקיד מה שקרה בבית השומר, והמפקיד ידע זאת מראש, כי ביד השומר להפטר גם בטענה כזו שלא תהיה בידו להכחיש, ועל טענה כזאת יש לחשוב מראש שיטעון, אחרי כי אין כאן מה שימנענו מלטעון, כיון דיכול להפטר בטענה כזאת שלא יעיז נגדו, וע"כ י"ל דכמו שהשומר נתחייב להשיב לו מצד הנתינה הראשונה, כן נתחייב גם לברר בבירור שבועיי, אם יחסר הדבר ע"פ איכיות כאלה שמתפטר על ידם, וכמו דהנתינה הזאת של הדבר המופקד הטילה על השומר חיוב חזרה [אם ישנו תחת ידו], כן הטילה עליו חיוב הבירור אם יחסר, וא"כ לא דמי שבועת השומרים לכל השבועות, דבכל השבועות אין יתרון בהטענות להתובע על הנתבע, דבמלוה דשם הוי הפטור רק בביטול ההעדר (באור לשורש ז'