אורים גדולים עח

והאפשרית, היינו מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך נתתי לך שכרך, והנה גם בכה"ג מודה הבעה"ב ששכרו ורק שאומר שנתן לו שכרו ומהימן מצד מגו, ואולם אם באו עדים שמעידים ששכרו אז אינו נאמן עוד ומתחזקים עי"ז דברי השכיר שלא שילם לו שכרו ומחוייב לשלם לו, [עיי"ה שבועות (דף מ"ה ע"ב)], והנה הכא העדים אינם מכחישים דברי הבעה"ב אחרי דגם הבעה"ב מודה ששכרו, ובכ"ז על ידם מתקיימים דברי השכיר ומתבטלים דברי הבעה"ב, והוא רק ע"י שלילה שהם שוללים ממנו את הטענה הכחנית והאפשרית ועי"ז אינו מהימן, וא"כ עצם הבירור הוי בירור משולל, ובנוגע לביטול הוי ביטול מצד התאמתות וכמשנ"ת

שורש יג

שלשה מיני שלילות בירור השבועה יש, א) שלילות הנאמנות, ב) שלילות הידיעה, ג) שלילות ההכחשה

באור, שבועה הוי בירור אמצעי, והוי בירור הקשור באמונת המתחייב (באור ללמוד ל"ב), ומעתה ממילא מובן דאם הנתבע הוא חשוד על השבועה אז אין לו לשבע, אחרי דכל חילה ועוזה של שבועה הוא מצד הנאמנות ובמקום שאינו נאמן ממילא נשלל הבירור מהשבועה וזהו שלילת הנאמנות, ב) שלילת הידיעה, אם הנתבע בעצמו אומר שאינו יודע אינו יכול לשבע להכחיש את התובע אחרי דבעצמו מודה שאינו יודע, ג) שלילת ההכחשה, דהנה שבועה הוי בירור נגד ע"א דיש לו להכחיש את העד, דכל עד בערכו [למה שבא וכמה שפועל בהעדאתו] נקרא בירור, רק שנקרא בירור אמצעי, והנה בבירורים יש בירור משולל (שורש י"ב), וכל בירור משולל ביחס פעולת הביטול הוי ביטול מצד התאמתות (שם), כי יש סכסוכים כאלה שנאמנות הבע"ד הוא לא מצד הטענה הפעולותיי והמציאותיי, רק מצד הטענה הכחנית והאפשרית, כי הי' בכחו ובאפשרותו לטעון טענה היותר נאמנה ומשו"ז מאמינים לו ע"ז הטענה והוא ענין מגו (באור לשורש הנ"ל), וע"כ במקום שנעדרה הטענה הכחנית והאפשרית ממילא אינו נאמן עוד, והעדר הטענה הכחנית והאפשרית הוא עי"ז שמתברר בבירור ההיפוך של הטענה ההיא, אם כי הוא בעצמו ג"כ הודה בזה בסתירת הטענה הכחנית והאפשרית, בכ"ז בעת שמתברר סתירתה גם בבירור דתיי שוב אינו נאמן על טענתו (שם), מעתה מובן דאם הבירור הנוגע לביטול הטענה הכחנית והאפשרית הוא בירור אמצעי, היינו ע"י ע"א אז אם תתקבל העדאת העד לבירור גמור ומוחלט ממילא אינו נאמן עוד, ואולם הלא ידענו דבירור אמצעי מע"א נוח להתבטל ע"י שבועה, ואולם הכא הלא אין לו לשבע מצד כי באמת אינו מכחיש לו, וא"כ ממילא מתבטלת טענתו אשר כל כחה הי' רק מצד הטענה הכחנית והאפשרית, והיא מתבטלת מצד הע"א ואינו יכול לשבע מצד שאינו מכחיש לו, וזהו שלילת ההכחשה

שורש יד

שלילת השבועה ביחוסה לפעולת חיוב תשלומין יש בה שתי השקפות, א) השקפה כללית, ב) השקפה פרטית, השקפה כללית מתייחסת עם השקפת התקשרות סבת חיוב השבועה עם סבת חיוב תשלומין, והשקפה הפרטית מתייחסת עם השקפת סבת שלילת השבועה, השקפה הכללית כוללת ומאחדת כל השלשה סיני שלילות, השקפה הפרטית מחלקתן לחלוקותיהן

א) באור שלשה מיני שלילות השבועה יש (שורש יג), א) שלילת הנאמנות (שם), היינו שהוא חשוד (באור לשורש הנ"ל), ב) שלילת הידיעה (שורש הנ"ל), היינו שאינו יודע וא"כ אינו יכול לשבע (באור לשורש הנ"ל), ג) שלילת ההכחשה (שורש הנ"ל), כי הוא טוען טענה שנאמן רק מצד מגו והעד בהעדאתו מסיר את המגו, וא"כ אינו יכול לשבע נגד העד אחרי שבזה מודה לדברי העד (באור לשורש הנ"ל), והנה תכלית השבועה היא להפטר מן התשלומין, וא"כ בכל מקום שיש שלילת השבועה מובן מאליו דיש לחקור אם עי"ז מתעורר החיוב תשלומין אחרי דרק השבועה פוטרתו מן התשלומין, או דבכ"ז אין לשלילת השבועה יחס לתשלומין וגם במקום שאינו נשבע בכ"ז פטור מן התשלומין. והנה בכלל יש בחקירה זאת שתי השקפות, השקפה כללית והשקפה פרטית, השקפה כללית הוא שיש להשקיף בכלל אם בכ"מ שהתורה חייבה לאחד לשבע אם השבועה קשורה עם חיוב תשלומין או לא, היינו אם נימא דאחרי דתכלית השבועה היא להפטר מן התשלומין ע"י, א"כ ממילא בעת שאינו נשבע יהי' מאיזה טעם שיהי', בכ"ז סוף סוף כיון דאינו נשבע חוזר וניעור החיוב תשלומין, או די"ל דחיוב שבועה הוא כעין חיוב בפ"ע ואינו קשור עם התשלומין, וכשתושקף השקפה כזאת על פני החקירה הזאת אז אין מקום לחדור בחדרי סבת השלילה לדעת מצד איזה סבה באה השלילה, דתהי' הסבה מאיזה טעם שתהי', סוף סוף אם רק נימא דחיוב שבועה קשור עם חיוב תשלומין אז במקום שאינו נשבע חייב לשלם, ואם נימא דהחיוב שבועה אינו קשור עם חיוב תשלומין והוא חיוב בפ"ע פטור מלשלם, וא"כ עומדות כל השלשה מיני שלילות השבועה [לענין חקירה זו] ביחס אחד, ואולם יש בחקירה זאת גם השקפה פרטית ואשר על פי השקפה הפרטית הזאת יש לחלק לענין זה את השלשה מיני שלילות זמ"ז, באופן שגם אם תתברר דינה של שלילה אחת לענין חקירה זו לא נדע עוד דינין של שארי השלילות, דהנה בשלילת הנאמנות אז העיכוב הוא מצד השבועה דאינו יכול לשבע מצד שהוא חשוד, וא"כ תסוב החקירה אם חיוב השבועה עומד במקום תשלום,