אורים גדולים עז

וקשה לכאו' מאי הוי הנ"מ בין שו"ח לשו"ש, וע"כ דיש מזיק בידים באופן כזה דנקרא אונס גמור, ויש גם מזיק בידים דהוי רק בערך גניבה ואבידה דשו"ח פטור ושו"ש חייב, ואחרי דבאמת גם בשו"ח יש חיוב מיוחד ונוסף נגד שארי אנשים, ממילא י"ל דיש גם במזיק בידים אופן כזה אשר כל אדם פטור ושו"ח חייב הנערך כמו פשיעה, ור"מ דסובר דגם שו"ש ישבע מוכח דסובר דיש מזיק בידים כזה דהוי בגדר דאונס עד דגם שו"ש פטור עליו, א"כ מבואר דגם במזיק בידים יש שלשה חלקים פשיעה ואונס ואמצעי, דהוי כעין גניבה ואבידה, ועי' בספרי חו"ת ח"ב פ"ב מס' ערכי המושגים משכ"ב. והנה האונס דפוטר סתם מזיק בידים הוא משום דאינם מתמלאים האיכיות של עצם מזיק בידים, ונקרא הסרת החיוב בעצם, ואולם בשומרים דגם במזיק בידים יש עליהם עוד חיוב נוספיי מצד קבלת השמירה, ובכ"ז יש גם בהם אופן דפטורים גם במזיק בידים בעת שלא נתמלאו האיכיות הדרושים לחיוב שלהם, ובאופן זה נקרא הפטור הסרת החיוב הנוספיי מצד קבלתו

וגם כפי שכתבתי בספרי די"ל דבמזיק בידים יש רק שתי מדרגות או אונס ומזיק בידים ממש, היינו דלר"מ דסובר דהוי אונס י"ל דיש רק שתי המדרגות האלה, או דיש בהם שתי המדרגות האלה מזיק בידים ממש והעדר הפשיעה, היינו דלר' יהודה י"ל דיש רק שתי המדרגות האלה דבעת דהוי פושע שיש בזה פשיעה הוי מזיק בידים, ואימתי לא יהי' מזיק בידים רק בעת שיהי' העדר הפשיעה, ויותר מהעדר הפשיעה אינו מצוייר כי אונס גמור במזיק בידים אינו מצוייר, וא"כ משתווים במזיק בידים שו"ח וכל אדם, דכל עוד דבשו"ח הוי פושע הוי עוד מזיק בידים, דכל אדם חייב ע"ז, ובעת שיש העדר פשיעה דאז אין חייבים עוד שארי אנשים אז גם שו"ח פטור, ואונס אינו מצוייר כלל, וכמו שמסקי שם דהשבועה של שו"ש היא רק תקנת חכמים, משום שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם המעביר חבית ממקום למקום, והיינו משום דאונס לא שייך בזה, ובאמת חזינן דלדינא דכל הפוסקים פסקו דשו"ש נשבע כתבו מפורש דהוא נשבע רק שלא פשע, [עיי"ה רמב"ם (פ"ג מהל' שכירות ה"ב) ובטושו"ע חו"מ (סי' ש"ד ס"א)], וא"כ לפי"ז נימא דהאופן שמסיר את החיוב הנוספיי במזיק בידים, הוא הוא האופן שמסיר את חיוב העצם, אחרי דליכא אלא שני אופנים מזיק בידים ממש ואז חייב כל אדם, או העדר הפשיעה ואז כולם פטורים שו"ח מדינא ושו"ש משום התקנה, ואולם בכ"ז מועלת החלוקה הזאת שכתבנו, דיש לדעת דבמזיק בידים יש שני מיני הסרות, הסרת החיוב העצמיי, ובשומרים יש גם הסרת החיוב הנוספיי, דיוצא מזה דיש אופן בשומרים דהשבועה שלא פשע אינה באה להסיר החיוב הנוספיי רק החיוב העצמיי, דאם לא נשבע אז חיובו הוא מצד מזיק בידים, והידיעה הזאת תועיל לכמה ענינים בהלכות אלה

שורש יב

בירורים ביחס תועלתם, מתחלקים לשני חלקים, א) בירור מחייב, ב) בירור משולל, והם מתערכים כנגד השני חלקים ראשים שיש בבירורים בייחס ביטולם את דברי המתבטל, א) ביטול מצד הכחשה, ב) ביטול מצד התאמתות, בבירור מחייב מתבטל דברי השני [שמתבטל עפ"י הבירור] מצד הכחשה, בבירור משולל מתבטל דברי השני מצר שחלק מדבריו מתאמת כפי שאמר

באור, יש שני מיני סכסוכים, סכסוך עצמיי וסכסוך הכחשיי (למוד א') וסכסוך הכחשיי הוא כשהבעלי דינים מכחישים זה את זה (באור ללמוד הנ"ל), ובסכסוך הכחשיי יש שני מיני חיובים חיוב תשלומין וחיוב הבירוריי (למוד ד'), ומובן דבירור לא שייך אלא בסכסוך הכחשיי, והנה סתם בירור בסכסוך הכחשיי הוא שמתברר כדברי האחד ודברי השני מתכחשים, היינו דעדים באים ומעידים כדברי האחד, ובירור כזה הוא בירור המחייב, דפעולתו הוא בחיוב דמברר כדברי האחד, ובנוגע ליחס הביטול נקרא ביטול מצד הכחשה כי בכל בירור יש גם ביטול, דכיון שמתקיימים דברי האחד ממילא מתבטלים עי"ז דבריו של השני, ובבירור כזה מתבטלים דברי השני עי"ז שהעדים מכחישים אותו, דבמדה זו שמאמתים דברי אחד, במדה זו מתכחשים דברי השני, וא"כ יש בכל בירור בירור וביטול, דדברי האחד מתבררים לאמיתים ודברי השני מתבטלים, ובירור כזה הוי הביטול מצד ההכחשה, ואולם יש עוד מין בירור שהוא רק בירור משולל, כי הבירור פועל רק בשלילה, היינו כי הבירור אינו בא להכחיש דבריו של אחד מהן ורק להיפוך שהבירור מברר עוד חלק מדבריו, ועי"ז גופא שחלק מדבריו מתאמת עפ"י בירור, מזה גופא מתבטלים דבריו ואינם פועלים, והוא בענין כזה שיש מקום לאמת טענת אחד מהן לא מצד הטענה הפעולותיי והמציאותיי רק מצד הטענה הכחניי והאפשריי, היינו שהוא טוען טענה כזו אשר מצד עצם הטענה שטוען במציאות ובפועל אין מקום להאמין לו, ורק מצד שהי' בכחו ובאפשרותו לטעון טענה אחרת היותר נאמנת ע"כ יש להאמין לו על הטענה הזאת וזהו ענין מגו הנודע, ובטענות כאלה אם באו עדים ומעידים על החלק הזה אז הגם שהם אינם מכחישים לו מאומה, ורק שמאמתים חלק מדבריו, בכ"ז כיון שעי"ז מתבטל המגו שלו ממילא מתבטלים דבריו ומתקיימים בזה דברי השני, וא"כ הבירור הזה ביחס התועלת הוא בירור משולל דפעולתו הוא רק ע"י שלילה, כי העדים שוללים את המגו, וביחס לביטול דברי השני הוא ביטול מצד התאמתות, דהביטול הוא מצד שחלק מדבריו מתאמת לא רק על פיו אולם גם על פי העדים, ונצייר כ"ז בציור יותר ברור. הנה בשכיר אם שכרו הבעה"ב שלא בעדים אז מהימן הבע"ב לומר שנתן לו שכרו מצד הטענה הכחנית