אורים גדולים עב

ישמרנו, אז היינו יודעים דקאי על האופן דאיירי הקרא לעיל, וממילא היינו אומרים דבעינן שמירה מעולה, ואולם מזה דהכתוב דקדק וכתב עוד הפעם ולא ישמרנו, ע"כ דכוונת הקרא הוא על שמירה פחותה, וכאלו יאמר הכתוב בפירוש, כי אם לא ישמרנו כלל אז חייב, וא"כ הענין דריבוי אחר ריבוי למעט הוא מצד דבאמת סובל פשט הקרא גם כוונה זו דלא ישמרנו כלל, ורק אם הי' כתוב רק מקרא אחד הי' מתפרש על המובן הרחב על שמירה מעולה, ועי"ז שכתובים שני מקראות יש הכרח לפרש הקרא באופן זה דסגי שמירה פחותה

במנחות (דף ס"ז ע"א) דגגך דגגך יתירה הוי מעוט אחר מעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, והיינו דאלו הי' כתוב רק פ"א דגנך היינו אומרים דממעט נכרי, והיינו מפרשים אותו במובנו המצומצם והצר, [דיש כמה תיבות שיש לפרשם במובן מצומצם וצר שלא יכללו אלא מה שיש הכרח להכניס בהם, ויש לפרשם גם במובן רחב ומתפשט ונתבארו היטב בספרי], דמגביל רק הדגן של האומה המדבר אלי', ואולם לפי"ז לא הי' נצרך לשנות עוד הפעם הלשון דגגך, דממילא נדע דקאי רק על הדגן של ישראל, ומזה דהזכיר עוד פעם אחד ע"כ דלא כיון כלל למעט של נכרי רק דמדבר מענין דגנם, והוא כמו דדבר הכתוב בהוה או דכן הוא דרך הקרא, ועד"ז י"ל דהלשון דכהן במובנו המצומצם ממעט כהנת, אבל במובן הרחב י"ל דמדבר מסתם כהן ולא בהגבלה לכהנת, ואם הי' כתוב רק פ"א הייתי אומר דהכוונה הוא בצמצום ובניגוד לכהנת, אבל מדשני קרא עוד פ"א ע"כ דלא כיון כלל למעט [דלמעט סני בפ"א], ורק דמדבר מסתם כהנים וממילא מזכיר כהנים משום דאיירי בהן, וזהו יסוד הכוונה בחולין (דף קל"ב ע"א) כהן ואפי' כהנת הוי מעוט אחר מעוט ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, היינו דמזה דהתורה כתבה ב' פעמים כהן מוכרח דלא כוונה לצמצם ולמעט דא"כ סגי בהזכרת פעם אחת, אלא די"ל דמזכירו בסתם, נמצא דאלו הי' כתוב רק פ"א הי' מתפרש בתורת מעוט, ומזה דכתיב ב' פעמים מוכרח דהתורה לא כוונה כלל למעט ורק לרבות, ולפעמים יש דבאמת עצם הקרא פירושו באופן דמוכח ממנו הריבוי, ובכ"ז יען כפי צורת הענין יש לפרשו בתורת מעוט, השתמשו שם ג"כ עם הלשון של אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, וכמו בשבועות (דף ז' ע"ב) דאיתא שם ואלא בה ל"ל לרבות נבלת עוף טהור, הא אמרת בה מעוטא הוא, משום דמעוטא הוא אייתר, כתיב או כי יגע דבר נגיעה אין דלאו בר נגיעה לא וכתיב בה מעוטא הוי מא"מ ואין מא"מ אלא לרבות, הנה ברור דכפי דמסקו דהאי קרא דבה קאי מענין המטמאים ולא מדברים המתחייב עליהם בעת טומאתו, [כמו שרצו לומר מעיקרא דבה ממעט תרומה עייש"ה], ממילא מתפרש הקרא כן או כי יגע בטומאת אדם וגם לכל טומאתו אשר יטמא בה גם בלא נגיעה רק בדרך אכילתו, ואולם מצד דסוף סוף צורת התיבה של בה מורה כמו מעוט, וגם הלשון דכי יגע מורה ג"כ כמו מעוט על דברים שאינן מטמאין בנגיעה, ע"כ השתמשו בהלשון הידוע של אין מא"מ כו', אם כי באמת הוא על כוונה אחרת, דכפי האמת מתפרש הך בה בפירוש על טומאה כזו, וראי' גדולה לזה מדברי התו"כ בהאי פרשה, דאיתא שם בה לרבות הבולע נבלת עוף טהור, ומפורש להדיא דהכוונה הוא דמתיבת בה מוכח דלא איירי דווקא מטומאת נגיעה שבאה רק ממנה אלא בה משמע בה ממש והוא נבלת עוף טהור, וא"כ ברור הדבר כשמש, דגם בגמ' בסוגיין כיוונו כן דמתיבת בה מוכח דכולל גם טומאה הבאה בגוף האדם, ובכ"ז בחרו לבטא זאת בהלשון החידותי החביב להם ואשר הוא כבר ידוע הוא הלשון של אין מא"מ כו', מצד דסוף סוף מתמונת התיבות נראה כמו דהוו שני מעוטים, ובכ"ז יוצא מהם ריבוי, ואחרי דגם בכ"מ אין הכוונה דהמעוט נעשה לריבוי ורק דמזה מוכח דמתפרש בתורת ריבוי, ע"כ גם הכא הוי כן הכוונה דמעצם הקרא מוכח כן, ובכ"ז הוו כמו דכתיב ב' מעוטים ומתפרשים בכוונת ריבוי, והשתמשו בהלשון של אין מא"מ הרגיל אם כי הוא מעט ע"ד כוונה אחרת, כי דרכם הי' להשתמש בלשון אחד על כוונות שונות (שורש ג'), וזהו גם הכוונה בסנהדרין (דף פ"ו ע"א) בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו ב"ח, מבני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחב"ח הוי מא"מ ואין מא"מ אלא לרבות, גם הכא הוי הכוונה דמעומק הקרא מוכח כן דסובר דמדכתיב מבני ישראל מתפרש כן גם אם הוא מקצת בתכונתו כמו בן ישראל והיינו מצד החציו ב"ח, וממילא מובן דגם בני ישראל לא אתי למעוטי ח"ע וחב"ח דבאמת יש לפרשו גם על כוונה זו, ואין הכרח לומר דהוא ממעט ח"ע וחב"ח, אלא דבכ"ז הי' מקום לומר דהקרא של בני ישראל ממעט ח"ע וחב"ח, אבל מהקרא של מבני ישראל י"ל דיותר יש לפרש דכולל גם ח"ע וחב"ח, אלא דבכ"ז השתמשו בהלשון של אין מא"מ כו' וכמשכ"ל, [ויש קצת מקום עיון מהא דאיתא שה ואפי' מקצת שה עי' חולין (פ' ע"א), וכן בכור ואפי' מקצת בכור ע' בכורות (ג' ע"א), ושם בתו' ד"ה ור' יהודה, ואולי י"ל דשם סובר ר' יהודה בכור כולו בכור משמע כתב רחמנא כל דאפי' כל דהו וכ"כ הכא מענין דבני ישראל י"ל כולו מישראל ולמעט ח"ע וחב"ח, וממילא דמבני ישראל יש לפרש אפי' מקצת מב"י, וע' ב"ק (ע"א ע"ב) חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר ואכמל"ב]

ו) בב"ק (דף פ"ו ע"ב) בלא ראות פרט לסוטא דברי ר' יהודה, ר"ם אומר לרבות את הסומא, מ"ט דר"י אמר לך ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ואפילו סומא כתב רחמנא בלא ראות למעוטי, ור"מ כתב רחמנא בלא ראות למעוטי וכתב רחמנא בבלי דעת למעוטי הוי מא"מ ואין מא"מ אלא לרבות