אורים גדולים עא

ערל, אבל אם נימא דאינם משתווים בערל לא יהי' לזה שום מובן, אבל עי"ז שמשתווים בדיני ערל גופא יחול מאד הבאור הזה ותתיישב הגז"ש, [אם כי באמת בלא הקבלה לא היינו יודעין זאת, אבל גם אחרי הקבלה יש לראות איך שהתיבות מכילים זאת וכמשכ"ל], די"ל דהתורה כתבה שיווי חידותיי, דמצינו שמשתווים פסח לתרומה גם בתושב ושכיר, אם כי באמת הוא לא מצד עצם השיווי, ולפי"ז מבואר דגם בפסח לא כיון כלל הקרא לכלול דבר שאינו, ורק דבאמת כפי הכוונה שיש בו מתאמת גם בפסח, אלא דהלא בכונה זו הוא מיותר לגמרי, ע"כ י"ל דבא להורות מזה למוד לענין תרומה והלמוד הוא מהיתור כמו כל הלמודים שנלמדים מצד יתור קרא או תיבה, ויתיישב לפי"ז הא דר"ע לא קבל הך גז"ש ויליף ערל בתרומה מאיש איש ולא מהגז"ש דתושב ושכיר, דלר"ע דסובר דמילת עבדיו מעכבים וא"כ הא דכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו מתפרש לדידי' על האדון וממילא א"א לפרש הך תושב ושכיר ע"ז, וע"כ דקאי על ערבי מהול וגבעוני מהול, או על גר שמל ולא טבל, וא"כ אין למילף משם לענין ערל בתרומה, נמצא דר"א ור"ע אזלי לשיטתייהו והוא בע"ה דבר נפלא, ועי' במזרחי מה שהאריך בדברי רש"י בבאורו דהקרא דתושב ושכיר קאי על ערבי מהול שלא כמסקנת הגמ', ויש לי בזה דברים ארוכים ואכ"מ], עכ"פ נתבאר לנו דגם הך דרש אינו סותר הכלל הנ"ל

ד) ובאמת למותר להרבות בראיות על אמיתת הכלל הזה, כי הוא מעיד על עצמו, כי הוא מאומת בשכל ומתקבל בסברא, ואחרי כל אלה יש לראות מה גדלה הפליאה בהשני מאמרים הנ"ל של אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ואין מיעוט אחר מעוט אלא לרבות כי הם נסתרים מהכלל הנ"ל, ואם באמת יש בכחם לבטל את הכלל הנ"ל ראוי מאד להשתדל בבאורם, כי הכלל הזה עומד וצווח בעד קיומו אחרי שהוא עלול להתבטל מצד המאמרים הנ"ל העומדים ומטפחים על פניו ומוכנים להרסו עד היסוד, ואחרי כי בלא זה המאמרים האלה מעוררים תמהון ופלא, ע"כ יגעתי לבא עד תכונתם וראיתי כי כל עוד שנחשוב שהכלל הזה [של אין ריבוי אחר ריבוי כו' ואין מא"מ כו'] נאמר ע"ד הפשוט אז רק לשוא נעמול וניגע לצייר איזה ציור מובני בדבריהם, ואולם אמותת הענין הוא כן, דזה לא הוי כלל כולל דבכ"מ הוי כן, ויש בהם כוונה פנימיות, והתיבות האלה נאמרו רק ע"ד חדה, כי באמת בכל המקומות האלה לא הוו הריבויים ומעוטים ריבויים ומעוטים הכרחיים, אלא שהריבויים עלולים להתפרש גם על מעוטים, והמעוטים מוכשרים לקבל באור ריבויי, ורק שהריבויים נקראים בשם ריבויים יען שנוטים יותר להתפרש לריבויים, והמעוטים נקראים בשם מעוטים יען כי הם נוחים יותר להתבאר על כוונת מעוטים, ובמיני ריבויים ומעוטים האלה יש מקומות שכתובים שתי ש תיבות כאלה אשר טבע הענין מחייב לפרשם על פי הכוונה השני', וא"כ אין בזה הכלל הכולל שום דבר חדוש, כי באמת אין בזה התהפכות והתחלפות הכוונה הריבויים אינם מתהפכים למעוטים והמעוטים אינם מתחלפים לריבויים, דבאמת יש לפרשם לריבויים ומעוטים, וטבע הענין מחייב לפרשם כן, ורק משום דבכ"ז כפי התמונה החיצונית יש בזה דבר פלא, דאלו הי' כתוב המלה הזאת לבדה הי' מתפרש לריבוי, ועתה עי"ז שכתובים שני מלים כאלה מתפרשים למעוטים, או במעוטים אלו הי' כתוב מלה א' הי' מתפרש למעוט ועי"ז שכתובים שני מלים מתפרשים לריבויים, וא"כ יש בזה ענין חדותיי וע"כ אמרו זאת בלשון חדה ע"ד הכוונה הנ"ל. והנה באשר הידיעה הזאת רבה וגדולה, ואין חקר לתועלתה אמרתי להציג פה גם הפרט בבאור שבארתי עפי"ז את המקומות שמוזכר שם הכללים האלה של אין ריבוי אחר ריבוי ואין מעוט אחר מעוט כו'

בפסחים (דף כ"ג ע"א) מ"ט דת"ק דכתיב ונטעתם ליחיד משמע לרבים לא משמע כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים, ור"י ונטעתם משמע בין לרבים בין ליחיד ולכם בין יחיד בין רבים משמע הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, ובאור הענין הוא כן דהלשון של לכם וגם ונטעתם שהוא לשון רבים, יש לפרש על שני כוונות או דקאי על הנטיעות שיש בהם ענין רבים, והיינו שהם נטועים לרבים, או דקאי על כלל האנשים והתורה מדברת לכאו"א, וסובר הת"ק דהתיבה הזאת נראה יותר לפרש דקאי על יחידים הנוטעים, וע"כ בהכרח לכתוב עוד הוראה יתירה שתברר גם על הנטיעות לרבים, דאל"כ לא היתה להתורה לכפול התיבה על הוראה אחת, [והוא כלל גדול דבכל כי האי מוציא ההוראה השני' מן כוונת ההוראה הראשונה, עיי"ה יבמות (נ"ט ע"א) ר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתולי' עד דאיכא כל הבתולים כו' עייש"ה, וכהנה רבות בש"ס], וע"כ י"ל דהתורה כתבה עוד פ"א להוציא מהכוונה הסתמית של ההוראה ההיא, ולהורות דכוללת גם ענין נטיעה לרבים, אולם ר"י סובר דסתם הוראה זו י"ל שכוללת את שיש בה כח רבים שהיא נטוע לרבים, וע"ז בא התיבה השני' לשלול כוונה זו ולהורות דקאי על הנוטעים אחרי דהם עלולים לקבל גם הוראה זו, היינו דאפשר לפרשם דקאי רק על הנוטעים על כל יחיד, אבל אלו הי' הכרח מצד טבע הלשון לומר דהם באים רק בתורת ריבוים אז לא היו מתהפכים בשו"א למעוטים

ה) בב"ק (דף מ"ה ע"ב) הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנעביד לי' שמירה מעולה, הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, גם הכא מתפרש כן, דהנה תיבות ולא ישמרנו יש לפרש דקאי על המובן הרחב שהוא שמירה מעולה, ויש לפרש גם על המובן הצר והמצומצם דקאי רק על שמירה פחותה, והנה אלו לא הי' כתוב ולא