אורים גדולים סג

נערכת ג"כ בערך זה, וכמש"א במדרש בראשית (פ' פ') בג' לשונות של חבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה בחפיצה כו', ואנו למדים אותה מפרשתו של רשע הזה, בדביקה ותדבק נפשו, בחשיקה שכם בני חשקה נפשי בבתכם, בחפיצה כי חפץ בבת יעקב, והיינו דכפי שיש לשער את כח האהבה ועד כמה שמגיע, בכל הכח הזה בשלימותו אוהב הקב"ה את ישראל, ויש מאמרים כאלה למאות המורים על ענין זה, ולפי"ז מובן דהסרת ובגידת ישראל בהקב"ה נדמה ג"כ לבגידת ומעילת האשה בבעלה, והנה ההסרה מהקב"ה מתחלקת לשני חלקים, א) בתאוות, כי יסור מהקב"ה ומתורתו בגלל תאוותיו ולא משום שמכחיש בה' ובתורתו ורק משום זה אינו נותן לבו להזהר ממאכלות האסורים ומבעילות האסורות, כי אינו יכול לכבוש את יצרו הרע, ב) בדעות, שמתחיל לכפור חלילה בהקב"ה בהשגחתו וביכלתו ובקדושת התורה, והמדרגה האחרונה מהסרה היא היא ההסרה בדעות, כי מי שבא לכלל זה עד שכופר בהקב"ה ובתורתו הוא הסר ממדרגה היותר גדולה, ובזה נכלל ענין עבודה זרה כי הוא מכחיש בממשלת הקב"ה, והסרה הזאת נחשבת כמרד כי הוא מורד במלכותו של הקב"ה והוא נוגע בכסא כבודו, דכסא הכבוד הונח על ענין ההנהגה שהקב"ה מנהיג את עולמו ומושל עליו ומשגיח על כאו"א, ומי שמכחיש חלילה בזה ואינו מקבל עליו עול מלכותו ואינו מכירו למושל ומלך, הוא נוגע בכסא כבודו של הקב"ה, ועז"א ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, דכח התשובה גדול כ"כ כי גם מי שסר כ"כ עד שנגע בהסרתו גם בכסא כבודו, כי כפר כה"י בו, בכ"ז שערי התשובה אין ננעלין לפניו ובידים פתוחות מקבלים אותו כשהוא בא לשוב בתשובה שלימה, שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך, הנביא מעורר לתשובה אף גם אם העון הגיע לנקודת של האמונה בזה אשר ה' אלהיך, כי גם בהנקודה הזאת פגע בעון כפירתו והכחשתו, כי חדל מלהאמין בזה, גם אז לא יתייאש מתשובה כי כשלת בעוניך, כי ה' הטוב אשר ידו פתוחה לקבל שבים ממשיך גם העון הגדול הזה על הסבה הראשונה ורואה כי הסיבה הראשונה שהביאתו לזה היא רק הכשלון מעוונותיו, כי באשר מצד תאוותיו או מצד איזה סבות אחרות סר מדרך התורה והרבה לפשוע בעוונות התאוויות אז העוונות האלה גרמו לו להחל להכחיש בהשגחת ה' וכאלו הוא רק הכחשה חיצוניית ושפתיית (למוד כ"ב), כי כאשר שרצה לגול מעל לבו את האבן המעמסה של הרגש הפחד מעונשו, ואשר הפריעה את מנוחת לבבו ע"כ בא לכפור, וע"ד שאמר החכם מכל אדם (משלי יח, א') לתאוה יבקש נפרד, הנפרד הזה שאתה רואהו כי הוא נפרד מאחיו ועמו ומתורתו, אל תהיה נמהר לחשבו לכופר ומין, כי תחלת הסבה הוא יען כי לא הי' בידו למשול על רוחו ולכבוש תאותיו, וע"כ נסתבב מזה אשר ובכל תושיה יתגלע, כי החל להתפרד גם מאמונת הקב"ה ותורתו ולתת עוד דופי בהם, אבל באמת אין זאת כפירה גמורה וחלוטה, כי בפנימיות לבו לוחשת עוד נקודת האמונה, ואם תיגע בה רוח חזק עלולה עוד להתנפח ולהתלהב בלהב גדול, כי הכפירה באה מסבה הקודמת, ולפי"ז מפרש ר' לוי דהכוונה של עד ח' אלהיך דכולל גם זה, גם אם הכפירה הגיעה להמדרגה הזאת, ועפ"י המחלוקת הקדומה שמצינו בפי' מלת עד אם עד ועד בכלל או לא, יש להסב פירושו לדעת האומרים דעד ועד בכלל, וע"ז מביאים דברי ר' יוחנן החולק ע"ז ורי"א עד ולא עד בכלל, כי ר' יוחנן חולק על עיקר הדבר, והוא אינו מרחיב כ"כ גבולי התשובה וסובר דבעת שעוונותיו הגיעו למדרגה זו למדרגת הכפירה, אז אין לו עוד כל תקוה לשוב, ולפניו נעולים שערי תשובה, ולפי"ז מפרש כוונת הקרא שובה ישראל עד, כל עוד אשר למצער עודך מחזיק בזה היסוד כי ה' אלהיך, ועוד לא מעדו רגליך ממסלות הדת והאמונה מכל וכל, כי כשלת בעוניך, כי עד הנה נכשלת בסבת העונות, אבל ראה וחפש תרופה בעוד עת, כי מאד יש לחוש אשר הם ידיחוך עוד יותר ויותר ויצודך למדחפות, עד שתכפור חלילה גם בנקודה זו, הנקודה האחרונה מנקודת האמונה, ואז לא תועיל לך שום תשובה, וע"ז הקשו ומי אמר ר' יוחנן הכי, והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר לאמר כו', פי' דר' יוחנן הראה דיש לנו למוד ולהעריך כח התשובה ולראות פעולתה הרבה, כי גם אם איש ישראל הרבה לפשוע עד שנתנתק החיבור והקשר שבינו לבין הקב"ה, באופן כזה עד כי באשה אם נתקלקל הקשר שבינה לבעלה בשיעור כזה אין עוד כל תקוה שיתוקן ויתחבר מחדש, כי הלא משום זה אסרה התורה להחזיר גרושתו, ואחרי דהקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים ואהבתם אליו נערכים בערך הקשר והאהבה שבין אשה לבעלה, מובן דמי שמלא לבו לעזוב את בוראו ולהתקשר עוד לע"ז, ואח"כ נותן אל לבו לשוב אל הקב"ה, הוא ממש כמו האשה הזאת שנתגרשה מבעלה ונשאת לאחר ואח"כ רוצית להנשא לבעלה דאין לה להנשא, יען כי אין עוד כל תקוה לחדש האהבה בלבה לבעל נעורי', וא"כ היה מקום לומר דכ"כ אם נתקלקל באופן זה הקשר שבינו ליוצרו ג"כ לא תתקבל עוד תשובתו, ובכ"ז מצינו דתשובה מועלת גם אז, וא"כ יש לראות מזה כח התשובה, ולהגדיל סאת מליצתו אמר, כי דוחה ל"ת שבתורה, כי היא באמת מליצה רוממה ונשגבה מאד, דבערך השתוותם יש לומר דתשובה דוחה הל"ת, דהכנסי' היא כאשה, וההסרה היא כגירושין, ועבודת ע"ז היא כנשאת אחר הגירושין לאחר, והתשובה כמו שתאבה להנשא לאישה הראשון

עכ"פ מוכח דר' יוחנן סובר דגם אם הגיע במעלתו ומדרגתו עד קצה האחרון לכפור גם בכבודו,