אורים גדולים נט

שבכל פעל יש שלשה נושאים, א) פועל, ב) פעולה, ג) פעול, (באור לעיקר ד), כן ישנם גם בהכחשה, א) מכחיש, והוא הפועל, ב) ההכחשה, והיא הפעולה, ג) המוכחש, והוא הפעול, [כי לא החפץ או הכסף שמכחיש נקראים בזה פעולים רק האיש שמכחישו כי הוא הנושא העקרי בזה], וההכחשה באשר שהיא מסובבת מאיזה נתינה מהלואה או שאלה או פקדון ודומיהם מובן שבזה יש ג"כ שלשה נושאים, א) נותן, והוא הפועל, ב) נתינה, והיא הפעולה, ג) המקבל, והוא הפעול, ובעת שאנו אומרים דהעזה נחשבת לערך ההכחשה, וההכחשה לערך הידיעה, אז מדובר מעצם הפעולה, דכל מה שההכחשה היא לפעולה המודעת ביותר, הוית יותר חזקה, וממילא יש בה העזה להכחיש דבר הנודע לכל, ולפי"ז מתערכת ההכחשה לבירור טבעי מצד עצם הבירור, דכיון שהוא בירור חזק, ע"כ גם ההכחשה לעומתו חזקה, וממילא גם ההעזה עצומה, אבל באמת יש בבירור טבעי ענין עצמיי מצד הצטרפות המכחיש והמוכחש שהם הנותן והמקבל, דאחרי שבעצמו נתן לו איך יעיז פניו להכחישו, ולפי"ז יש בזה העזה מצד שני דברים, מצד עצם הפעולה היינו מצד הידיעה, וגם מצד הפועל והפעול, דהעזה אשר יסודה היא מצד טבעי הנפש מתערכת גם לערך ענין מצב המכחיש והמוכחש ותנאי הצטרפותם והתייחסותם, ופרטי תנאי הנתינה אשר היא היא המחברת את הנותן והמקבל בזה, וכל אלה מועילים מאד למוד ערך ההעזה של המכחיש להמוכחש, וא"כ יש. לדעת דבדבר כזה שנתן לו בעצמו קשה לו מאד להכחישו, גם מצד ההתקשרות הטבעי שלהם, אחרי דאז התקשרו שניהם פנים אל פנים, והוא בעצמו הושיט לו, ע"כ תביעה כזאת קשה מאד להכחיש ויש בה העזה במדה גדושה מאד

למוד עב

בהודאה במקצת בנוגע להכרח ורצון, יש שלשה חלקים ראשים, הנערכים כפי פעולתם בנוגע להסתבבות השבועה ולהסרת החשש מהעדר הודאה, וחלוקת החלקים האלה נובעים מהחלוקות שיש בערך ההכרח של ההודאה, וע"כ בהעריך השלשה חלקים האלה ביחד נחלקים כן, א) הודאה מוכרחיית המסבבת חיוב שבועה ומסרת חשש העדר הודאה, ב) הודאה אמצעית המסבבת חיוב שבועה ומשארת חשש העדר הודאה, ג) הודאה רצוניית שאינה מסבבת שבועה

באור, אחד מהיסודות שחיוב שבועה דמוב"מ נשען עליו הוא הכרח הודאה (למוד נט), דההודאה הרצוניית מוכחת תמיד על אמונתו ואין עוד מקום לחשדו (באור ללמוד הנ"ל), והנה דעת לנבון נקל דלא בכל מקום יש הכרח להנתבע להודות, ואחרי דעיקר ההכרח הוא מצד טענת התובע, ע"כ מובן דהכרח הודאה תליא בערך חוזק הוכחת התובע, דהכרח ההודאה הוא מצד העזה (שם), וערך ההעזה הוא כפי ערך איכות ההכחשה (באור ללמוד ס"ו), וערך ההכחשה הוא כערך ידיעת המוכחש (באור ללמוד סג), וא"כ מובן מזה דיכול להיות כמה מדרגות בערך ההעזה, ואחרי שיש כמה חלקים ומדרגות בערך ההכחשה מובן דכ"כ יש כמה חלקים ומדרגות בערך ההעזה, דהחלוקות והמדרגות שיש בערך ההכחשה ישנן שם בערך ההעזה (למוד ס"ו), וא"כ לפי"ז יש כמה וכמה מדרגות בערך ההעזה, וא"כ ממילא יש גם כמה מדרגות בערך הכרח ההודאה, כי המדרגות שישנן בהעזה הן הן המדרגות של הכרח הודאה, ואולם באשר ביחוד יש לשום לב כפי פעולתן בענייני חיוב שבועה, ע"כ יש לחלקם לשלשה חלקים ראשים, דהנה ענין של הכרח ההודאה באשר שהוא יסוד מוסד לחיוב שבועה של הודאה במקצת, כי בלא היסוד הזה אין שום חיוב שבועת מובמ"ק, א"כ מובן דיש לחלקם בערך פעולתם על החיוב, אמנם לבד זה יש לשום לב עוד לחלק נכבד המסתעף מענין דהכרח הודאה, דהנה הטלת שבועה בהודאה במקצת בהעדר ההכרח, אפשר לגרום בפועל העדר ההודאה (כלל א), דאם נטיל עליו שבועה במקום שאינו מחויב, א"כ יש לחוש שלא יודה עוד מאומה (באור לכלל הנ"ל), והנה בהשקפה ראשונה אין תועלת מהידיעה הזאת, דהלא כל עוד דליכא הכרח הודאה בלא"ה אינו מתחייב לשבע, ובמקום דהוא מתחייב לשבע ע"כ דאיכא הכרח הודאה וממילא שוב אין מקום לחוש להעדר הודאה, אמנם באמת יש תועלת מזה, דהנה יש תביעות הבאות גם ע"י בירור אמצעי, והנה כל בירור אמצעי שמו מוכיח עליו דבנוגע להכרח הודאה יש בו נקודה הנוטית, דמצד שיעור הבירור שיש בו, יש בו נטי' להכרח הודאה, וכשיעור שנחסר לו לבירור החלטי יש בו נטי' לשלילת ההכרח, אמנם באמת לא כל האמצעים שווים דכל אמצעי אינו נגבל בגבולים מיוחדים, דרק הקצוות הם נגבלים, וכל הקווים האמצעים שבין שני הקצוות הם נחשבים לאמצעים (באור ללמוד י"א) וא"כ מובן דיש כמה מיני אמצעים, והנה בדרך כלל נתבאר דיש מחלוקת בבירור אמצעי בנוגע להכרח הודאה, דהמחלוקת דראב"י ורבנן [בשבועות (דף מב) ובכ"מ] אם מתחייב לשבע ע"י טענת הבן יסודה הוא בנקודה זו, אם יש בבירור אמצעי כזה הכרח הודאה כשיעור הדרוש להעמיד החיוב שבועה (פתרון לחקירה ד' ובפרק ט"ז באורך), ואמנם אחרי דהוי בירור אמצעי שאינו מגיע לכלל של בירור המוחלט מובן דגם מי שמחייב שבועה, מודה דיש מקום חשש של העדר הודאה ורק שסובר דההכרעה התוריית מכרעת לחיוב, אבל אינה מסירה לגמרי את החשש של העדר ההודאה (כלל ב), אלא דהמחייב סובר דהגם שיש מקום לחוש מכ"מ לערך החיוב יש בו כח להכריע את החשש (באור