אורים גדולים נח

פעולתו ככל הבירורים אשר אם מתחלף מצב המתברר ואז מתגדלת פעולת הבירור בכ"ז לא בטלה פעולתו (יסוד ב), וא"כ לרב דמרחיב גבולי בירורי הפועליי והפעוליי י"ל דניזול בתר רובא

י) ועפ"ז י"ל דגם המחלוקת דר' אחא בגמל האוחר כו' הוא ג"כ בזה, דר' אחא סובר דבכה"ג יש לחשוב הבירור לבירור פועליי דדרך גמל כזה ליגח והוי כמו בירור קדומי, ורבנן סוברים דהוי רק בירור פעולותיי דרק על הפעולה נולד הספק, וממילא אין למיזל בתר בירור עצמיי שכחו ככח ע"א והכא בעינן שני עדים, וא"כ הלא יש לייחס המחלוקת דר' אחא ורבנן למחלוקת דרב ושמואל, דהא מחלוקת דר' אחא ורבנן הוא ג"כ בגבולי הבירורים, דר' אחא מרחיב גבולי בירורי הפועלים, ורבנן מרחיבים גבולי בירורי הפעולות, וא"כ הוא ממש כמו המחלוקת דרב ושמואל, אלא דבכ"ז הראו דיש מקום לחלק ביניהם, די"ל דהחזקה דר"א גרועה ואין בכחה להטיל הבירור על הפועל עד שהבירור יתחשב לבירור קדומי, וע"כ הוי ספק בהפעולה, וע"כ י"ל דרב יסבור גם כת"ק והת"ק סובר דלא אזלינן בתר חזקה אבל בתר רובא אזלינן, דכח של חזקה אינו אלים להטיל הבירור על הפועל, אבל רובא אלים יותר, וע"כ במקום שיש בירור מצד רובא יש לחשוב את הבירור לבירור פועליי, וממילא הוי בירור קדומיי שפועל אח"כ גם לממון, וכ"כ יש סברא להיפוך להגדיל החזקה דר' אחא נגד רובא, וע"כ י"ל דגם שמואל יכול לומר דיסבור גם כר' אחא ור' אחא סובר רק דאזלינן בתר חזקה דהוא גופי' מוחזק, דכבר התחיל מעשה זו דהוא בעט בו והוי ענין התחלה וע"כ יש להטיל הבירור על הפועל (יסוד ט' ובאורו), אבל בתר רובא לא אזלינן, דרוב לא אלים לחשוב את הבירור לבירור קדומי, ואולם לפי האמת י"ל דבכ"ז מתאחדים הם הבירור של ר' אחא והבירור של רובא, וע"כ לפי ההלכתא דפסקינן כשמואל פסקינן גם דלא כר' אחא, ושם בנחבל בעלתה לו נשיכה דמוציאין ממון, הוא רק מצד שהתובע טוען ברי וממילא שייך זה רק בד"מ ולא בד"נ, והגם דלפי"ז יש לכאורה לטעון דמדוע לענין רובא לא אזלינן בממון גם במקום שהתובע תובע בטענה וודאית, ובנחבל מהני הטענת ברי להוציא ממון, אמנם באמת לענין זה יש לחלק ביניהם. באופן דנתברר דשום בירור אמצעי כמו רובא וחזקה ואומדנא אינו מועיל במקום דהספק הוא על הפעולה והבירור הוא ג"כ על הפעולה דאז בעינן דווקא שני עדים, ע"כ אינם מועילים בירורים כאלה, ובכל המקומות שמצינו שמועילים וביחוד בענין דאומדנא הוא הכל במקום שהבירורים סובבים על הפועלים והפעולים, ויותר ממה שכתוב כאן נשאר בקולמוס ואין עוד מקום להאריך, כלל היוצא מכל דברינו דבירור של עדים הוא דווקא בראי' ולא בבירורים עצמיים, ובירור עצמיי מועיל רק במקום דמועיל ע"א

למוד עא

הכחשה לידיעה מבירור חושיי וטבעיי נחשבת להכחשה גמורה, לא לבד משום עוצם ערך הידיעה, אלא שיש בידיעה טבעית וחושיית סגולה עצמיית שעל ידה נחשבת ג"כ ההכחשה לעומתה להכחשה גמורה שיש בה מהפעולות המתייחסות להכחשה, כי בבירור חושי וטבעי, יש גם התקשרות טבעי של המכחיש והמוכחש, אחרי שכפי האמת נתן לו בעצמו, וההכחשה לתביעה כזאת הוית הכחשה חזקה, ובהכחשה כזאת יש שיעור של העזה במדה גדושה

באור, שלשה מיני בירורים ראשים יש, בירור טבעי וחושיי, ובירור מוסרי ומדעי (למוד ט"ז), וגם בירור עצמיי (למוד ס"ז), בירור טבעי וחושיי, הוא הבירור היותר נעלה מכל המיני בירורים (למוד ע' ובאורו), וכל ידיעה היא תולדות הבירור (עיקר ד), ומבואר דגם הידיעה מבירור טבעי וחושיי היא הידיעה היותר נעלית ומבוררת במדרגות הידיעות והבירורים, והנה ערך ההכחשה הוא כערך ידיעת המוכחש, וכל מה שידיעת המוכחש יותר חזקה נחשבת גם ההכחשה יותר חזקה (באור ללמוד ס"ג וללמוד ס"ה), וכל מה שההכחשה היא יותר חזקה מתחזקת גם ענין דהעזה, וא"כ לפי"ז מובן דההכחשה שהיא לידיעה הבאה מבירור טבעיי וחושיי מתחזקת בה יותר ענין דהעזה מההכחשות שהן לידיעות אחרות מצד עוצם ערך איכות ידיעתה, והנה לפי"ז נערכת עוצם ההעזה מצד השקפת חוזק ערך הידיעה, דמשום שהידיעה של בירור טבעיי וחושיי היא חזקה יותר, ע"כ ההכחשה הוי הכחשה גמורה, ומשום זה יש בה העזה. אמנם יש לדעת דיש בזה עוד השקפה שיש להשקיף על עוצם ההעזה שיש בהכחשה שהיא לידיעת טבעיי וחושיי, והוא מצד עצם הדבר ולא מצד הידיעה, דהעזה היא נגד טבע הנטוע בנפש האדם דיודעים אנו מתחלה שיש טבע כזה בנפש האדם לבלי להכחיש, ומי שמכחיש מעיז פניו להלוך נגד רגשות העדינות הנטועות, וזאת נקראת העזה, וא"כ ממילא כל מה שההכחשה הזאת מנגדת יותר למדות הנפש ורגשותי' העדינות, נקראת יותר בשם העזה והמכחיש בשם מעיז, ומי שיודע מעט מכחות הנפש ופעולתן יכול לדעת כי להכחיש לאיש על דבר שבעצמו הושיט לו, ושנתקשרו אז שניהם המכחיש והמוכחש בהתקשרות טבעי, הכחשה כזאת מנגדת מאד לרגשות הנפש וכוחותי' הטובות, ולבד שהיא הכחשה לידיעה חזקה, אלא שיש בה העזה גם מצד עצם היחס וההתקשרות שיש בין המכחיש להמוכחש, דמדידת ערך ההעזה מצד הידיעה היא מדידת עצם הידיעה ועצם ההכחשה כפי שהן מופשטות, אבל באמת יש תמיד לעיין ולבקר גם מצד תנאי המכחיש והמוכחש והתחברותם בענין זה, כי ההכחשה היא פעולה, וכמו