אורים גדולים נז

מעשה ובכ"ז מועיל הרוב, ואולם עיקר הספק הוא על רובא דל"ק דרובא דל"ק הוא מעין בירור, וע"כ יש לספק ע"ז, אבל רובא דא"ק הוי כמו וודאי דהמעוט כמאן דליתא, וכמו שכתבו בתוס' ב"ק (דף כ"ז ע"ב) בד"ה קמ"ל ובעוד כ"מ, ובארתי דהסברא הוא דשני הפכיים בנושא אחד א"א, וכיון דהאמת הוא כהרוב ממילא הוי המעוט כמאן דליתא, ושוב ילפינן מזה כל רובא דא"ק, [והארכתי בזה לענין האיסור נהפך להיות היתר ולעוד כמה עניינים וגוף ד' התו' הראיתי שיש ביניהם סתירה ואכמל"ב], וע"כ ידעינן דרובא דא"ק פועל גם על ספק בפעולה, ואם נימא דגם רובא דל"ק נכלל בהקרא דאחרי רבים כו', ממילא וודאי דגם רובא דל"ק מועיל גם לספק שבפעולה כמו רובא דא"ק כיון שתרווייהו נכללו בחד קרא, אבל אם נימא דרובא דל"ק ילפינן מהלמ"מ אז וודאי דיש לחלק בין בירור שהוא על הפעולה לבין בירור שהוא על הפועל, ואין ללמוד רובא דל"ק מרובא דא"ק דיש לחלק ביניהם וכנ"ל

ט) וכיון שכן י"ל דבזה הוי יסוד המחלוקת דרב ושמואל, דרב סובר דלסוף ילפינן גם רובא דל"ק מקרא דאחרי רבים להטות, וכלישנא אחרינא ברש"י, וע"כ גם רובא דל"ק מועיל להוציא ממון היינו להשתמש אז בהרוב בעת הולדת הספק, ושמואל סובר דילפינן רובא דל"ק מהלמ"מ וכלישנא קמא ברש"י, וע"כ מועיל הרוב רק לברר את הפועל והפעול אבל לא במקום דיש להשתמש בו על הפעולה, ולפי"ז י"ל דגם ר' אחא סובר בזה כרב, וא"כ א"ש גם מה דרצו להשוות את המחלוקת דר' אחא ורבנן עם המחלוקת דרב ושמואל, ואין להקשות דא"כ מדוע מסקו דר' אחא סובר גם בד"נ כך, הלא מחלוקת דרב ושמואל היא רק בד"מ, דכפי שכתבתי תהיה המחלוקת גם בד"נ, דלרב דסובר דרוב מועיל גם בעת הספק גם בד"נ כן, ולשמואל דסובר דרוב אינו מועיל בספק בפעולה ממילא גם בד"נ כן, וכפי מה שרצו לומר בההו"א בסנהדרין דר' אחא אמר רק בד"מ ולא בד"נ, אז היו אומרים טעם אחר וכמשא"ל

דרך ב

עוד י"ל דמחלוקת דרב ושמואל היא רק מצד דהתובע טוען טענה וודאית וע"כ י"ל דהגם דרוב הוי רק כע"א, בכ"ז הלא גם בע"א צריך לשבע והכא דל"ש שבועה ע"כ משלם, וי"ל דבזה פליגי רב ושמואל, ונימא דשניהם מודים דזה הוי ספק בפעולה והבירור הוא על הפעולה והוא בירור כזה דצריך שני עדים, ובכ"ז סובר רב דבד"מ מועיל גם רוב כזה יען שהתשלומין בא מכח שבועה, ושמואל פליג ע"ז, והארכתי בזה בספרי, ופלפלתי הרבה בזה, אולם יען כי הראיתי כי הדרך הזה רחוק מן האמת, ע"כ לא רציתי להאריך בזה

דרך ג

עוד י"ל דיסוד המחלוקת של רב ושמואל הוא אם בכל הני נקרא הספק ספק בפעולה והבירור הוא על הפעולה, ושניהם מודים דבירורים עצמיים הוו רק כע"א, [ורובא דא"ק הוא ענין ביטול דהמעוט מתבטל והוא גדר אחר, ורק אם נימא דגם רובא דל"ק ידעינן מהקרא דרובא דא"ק אז יש לדעת גם רובא דל"ק אבל בלא"ה אין לדמותם כלל זל"ז], ובספק שהוא בפעולה בעינן ב' עדים וממילא לא מהני רוב ככל בירורים עצמיים, ובמקום דהספק הוא על הפועל והפעול ויש לעשות הבירור עליהם מועיל גם ע"א וכ"כ כל הבירורים עצמיים, ואולם הכא פליגי אם יש לחשוב את הספק לספק מצד הפעולה והבירור הוא על הפעולה, או לספק פועליי ופעוליי והבירור הוא עלייהו, דרב סובר דהוי בירור פועליי ושמואל סובר דהוי בירור פעולותיי, דבכל הני מקומות שמובאים שם לענין המחלוקת דרב ושמואל יש מקום לנטותם לכאן ולכאן, דיש מקום לומר דנחשבים לבירור פועליי או פעוליי, ויש גם לומר דנחשבים לבירור פעולותיי, ואם נימא דהוא בירור פועליי יש לומר דהרוב מועיל ואם נימא דהוא בירור פעולותיי אינו מועיל ופליגי בזה, והגם דיש ע"ז כללים מיוחדים אימתי יש לברר מצד הפעולה ואימתי מצד הפועל (יסוד ט), אמנם באמת אינם מוגבלים בגבולים ברורים ויש תמיד לספק בגבולותיהם (בירור ליסוד הנ"ל), וה"נ יש מקום לספק בזה כמו בהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, דהספק הוא על המקנה אם הקני' היתה לרדיא או לשחיטה והוי הספק על הפעולה, ובכ"ז כיון דהבירור הוא מתכונת האנשים י"ל דהוי כמו ספק פועליי והוי בירור קדום ע"ז וממילא מועיל גם לממון, וע"כ י"ל דפליגי בזה רב ושמואל, דרב סובר דיש להרחיב גבולי בירורי הפועלים והפעולים, וכל עוד שיש מקום לומר דהוא בירור פועליי ופעוליי אין לחשבו לבירור פעולותיי, ורק במקום שקשה לחשוב את הבירור מצד הפועלים והפעולים, רק אז יש לעשות הבירור על הפעולה וממילא לא מהני רוב, אבל כל עוד שיש לעשות את הבירור לבירור פועליי ופעוליי אז נחשב הבירור לבירור פועליי ופעוליי ומועיל אח"כ גם לד"מ ולד"נ מצד דנחשב כאלו כבר נתברר הדבר, ושמואל סובר דיש להרחיב גבולי בירורי פעולותיי, וע"כ בכל הני יש לחשוב את הבירור לבירור שעל הפעולה, וע"כ לא מהני רובא, ועפי"ז בארתי כל הסוגיא שם בב"ב. וגם הקו' משור שנגח את הפרה כו' ישבתי ע"פ דרך זה, דגם שם יש מקום להכניס את הבירור תחת בירורים פעוליים, היינו די"ל דכיון דעל הרוב טבע הבהמה הוא להתעבר ולהוליד, ממילא הוי כמו שעל כל בהמה יש בירור תמידי וקדומי ואז הלא הועיל הבירור העצמיי הזה של רובא הגם דהוי רק כע"א, וע"כ הגם שאח"כ נסתבב מזה לממון, וודאי דלא בטלה