אורים גדולים נו

היא היא המחלוקת דרב ושמואל אם אזלינן בממונא בתר רובא, דרב דסובר הולכין בממון אחר הרוב הוא משום דאמר כר' אחא, ושמואל דסובר כי אין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום דאמר כת"ק, וקשה מאד הא מחלוקת דרב ושמואל הוא רק בד"מ, וא"כ איך עלה כלל על דעתם לומר דפליגי במחלוקת דר"א ות"ק אחרי דהם פליגי גם בד"נ, ודוחק לומר דגם הכא קאי לפי ההו"א

ח) והנה לברר ענין זה יש להאריך במחלוקת דרב ושמואל, ות"ל יש אתי רבות בזה, ופה אשר א"א להאריך אכתוב בקיצור כשיעור שדרוש להבין התייחסות של המחלוקת דר"א ות"ק עם המחלוקת דרב ושמואל, ויש לי בזה כמה דרכים, ופה נכתוב שלשה דרכים בבאור המחלוקת דרב ושמואל, שני דרכים הולכים לבאר דשניהם מודים דכל הני הוי ספק בפעולה, והבירור הוא על הפעולה, ובכ"ז פליגי, והדרך השלישי הוא דפליגי בזה גופא אם הוי ספק בהפעולה או בהפועל והפעול ונעתיקם בקצרה

דרך א

יסוד המחלוקת של רב ושמואל י"ל דהוא בכחו של רוב ופעולתו, דבאמת הוי הכא הספק בהפעולה ואין אופן לומר דפליגי בזה גופא אם הוי הספק על הפעולה, אלא דשניהם מודים דספק זה נחשב בפעולה, והבירור הוא על הפעולה, ובבירור שעל הפעולה בעינן שני עדים, וע"כ סובר שמואל דלא אזלינן בתר רובא, ואמר הטעם כי אזלינן בתר רובא באיסורא בממונא לא, היינו רק באיסורים שהרוב הוי לברר ולא לשנות, אבל בד"מ בכה"ג שהספק הוא על הפעולה והבירור צריך להיות מצד הפעולה ולא הוי בירור קדומי, שם לא אזלינן בתר רובא ומשום הכי אמר באיסורא, דבד"נ כה"ג ג"כ לא אזלינן בתר רובא, ורב דסובר דגם כה"ג הולכין בממון אחר הרוב, הוא משום דסובר דיש כח בהרוב להכריע גם על ספק בפעולה, אף דלזה בעינן ב' עדים בכ"ז יכול הרוב להכריע דכחו ככח של שני עדים. ויש להראות יסוד נאמן על עקרי סברתם של החולקים האלה, דהנה שם בחולין אחרי כל הילפותות שהביאו להוכיח מהן דאזלינן בתר רובא הקשו שם בגמרא ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר, ונשארו ע"ז בקושיא, ולפי"ז הלא יש להבין דכפי האמת מנ"ל דאזלינן בתר רובא גם במקום דאפשר, וכבר עמד ע"ז שם ברש"י שם (דף י"ב ע"א) בד"ה פסח וכתב, דלפי המסקנא י"ל דרובא דל"ק ידעינן מהלמ"מ או דידעינן מקרא דאחרי רבים להטות, והגם דבתחלה אמרו דמקרא דאחרי רבים להטות ידעינן רק רובא דא"ק מכ"מ נימא דלסוף חזרו מזה, ואחרי דלא מצאו למוד אחר ובכ"ז הלא מודעת ומקובל דאזלינן גם בתר רובא דליתא קמן גם היכא דאפשר, ע"כ דבאה להם הקבלה דהקרא דאחרי רבים להטות כולל גם רובא דל"ק, והכוונה דממילא יתיישב הקו' של ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר, דאם נימא דידעינן מהלמ"מ נאמר דההלכה באה מפורשת דגם במקום דאפשר אזלינן בתר רובא דל"ק, ואם נימא דבקרא דאחרי רבים להטות נכלל גם רובא דל"ק ג"כ מיושב, דהא רובא דא"ק וודאי דמועיל גם במקום דאפשר, דהא בכ"מ דחותכין הדין כפי רוב דעות הוי אפשר, דהא אפשר שיתקיים הדין באופן שכולם יתאחדו בדעה אחת, וע"כ אם נימא דגם רובא דל"ק נכלל בהך קרא דאחרי רבים להטות ממילא ידעינן דאזלינן גם בתר רובא דליתא קמן גם היכא דאפשר, דאין לחלקם זמ"ז כיון שנכללו שניהם בקרא אחד

ובע"כ מוכרחינן לומר כן, דלפי המסקנא ידעינן רובא דל"ק או מהלמ"מ או מקרא דאחרי רבים להטות, דהא זה וודאי דיש לעיין דלקושטא דמילתא מנא ידעינן דאזלינן בתר רדל"ק גם היכא דאפשר, אחרי דבאמת יש לחלק בין אפשר ללא אפשר, ומכל הילפותות לא מוכח על אפשר, א"כ וודאי דיש לחקור מנא ידעינן זאת, וכבר ראינו סוגיא מפורשת שנראית כתמוה ואין לבארה רק עפ"י יסוד החלוק הנ"ל של אפשר ללא אפשר, דבסנהדרין (דף סט ע"א) איתא א"ל ובד"נ מי אזלינן בתר רובא כו' עייש"ה כל הסוגיא, וקשה מאד אטו עד השתא לא ידעינן דאזלינן בתר רובא בד"נ והלא מכל הילפותות שהביאו בחולין מוכח דאזלינן גם בד"נ בתר רובא, ואולם ברור הדבר דיסוד שאלתם הוא דדילמא היכא דאפשר לא אזלינן בתר רובא בד"נ, דשם [בהילפותות שבחולין] לא יצוייר קיום הדין גם אם לא ניזול בתר רובא, וע"ז הביאו שם (בסנהדרין) מכל המקומות להוכיח דגם באפשר אזלינן בתר רובא, ואמנם הא באמת יקשה עלייהו [על הני תנאי דמתנייתא אלה] מנ"ל זאת מקרא כיון דמהלמודים שהביאו בחולין אין להוכיח רק על לא אפשר, דשם אם לא ניזול בתר רובא יתבטל עיקר הדין, דלא יצוייר עוד לדון את הרוצח בהריגה או את מי שמכה אביו ודומיהם, ואחרי דהתורה רצתה להענישם ע"כ אמרה דיש למיזל בתר רובא, אבל במקום דעקר הדין מצוייר גם אם לא ניזול בתר רובא אולי באמת אין הולכין אחר הרוב, וע"כ דע"ז י"ל כמו שכתב ברש"י דידעינן מהלמ"מ או מקרא דאחרי רבים להטות

ומעתה אמינא, דגם הך חקירה אם אזלינן בתר רובא בספק בפעולה שיש להשתמש בהרוב רק אז בעת לידת הספק, יתלה ג"כ בזה אם ילפינן רובא דל"ק מהלמ"מ או מקרא דאחרי רבים להטות, דהא ברובא דא"ק וודאי דהרוב מועיל גם כשהוא בא לברר ספק בפעולה והוי בירור הוויי ועתיי, דהא יסוד הלמוד דאזלינן בתר רובא דא"ק הוא מקרא דאחרי רבים להטות, ושם לא אתחזק מתחלה הרוב רק בעת