אורים גדולים נד

דאינם מועילים אחרי דכחם ככח של ע"א וע"א בלא תביעת הבעלים ג"כ אינו מחייב שבועה, אבל במקום שיש תביעת בעלים בידיעה וודאית יש לחייבו ממון אחרי דהבירור הוי כע"א, ובע"א צריך לשבע ואם אינו נשבע היה צריך לשלם, והכא וודאי דלא שייך שבועה דלא מצינו שבועה נגד הכרעות של רובא וחזקה ודומיהם, וביותר י"ל לפי שבארתי במק"א דיש לסמוך על סמך הרוב ולשבע וכמו דמצינו ביבמות. (דף קכ"א ע"ב) אמר רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא ושם סמך רק על רובא ומוכח דעל סמך הרוב יש לשבע, ועי' בתשו' מיימוני להל' אשות (סי' י"א) בסוף הסימן וז"ל ואין לתמוה על ר"נ דאשתבע דאכלוה כוורי לחסא היכי אשתבע הכי כיון דאמר אשתו אסורה אלמא מספקינן אי מיית אי לא, וי"ל דרובא אין ניצולים ור"נ שפיר אישתבע דאפי' בד"ג אזלינן בתר רובא אלא דבעריות מחמרינן ואמר לכתחלה לא תנשא, הרי דעל סמך הרוב יכול לשבע, ובמק"א הארכתי בזה מהא דאיתא בכ"מ והאלהים אמר רב, [עי' בב"ק (דף ק"ו ע"א), ובגיטין (דף י"ג ע"ב), ושם ג"כ הוי רק השערה, וע' שבועות (דף כ"ו ע"א) ויבמות (דף ל"ב ע"ב)], עכ"פ מצינו דבזה שסמך על בירור עצמיי מלא את לבבו לשבע וא"כ ממילא י"ל דנגד הרוב אין בידו לשבע, והגם דיש לחלק דהיכא דיודע וטוען ברי נגד הבירור העצמי יכול לשבע, ונודע דיש חקירה קדומה אם מהימן אדם לומר ברי נגד הרוב, וא"כ י"ל דכ"כ הכא אם טוען בבירור דלא עשה כן יכול לשבע, ואולם בלא"ה י"ל אחרי דלא מצינו שבועה נגד הרוב ע"כ לא שייך בזה שבועה וממילא יש בזה חיוב תשלומין

ו) עתה נשוב לבאר הסוגיות השייכות לענין זה, בהך עובדא דר"ש בן שטח אשר היה רץ אחר חבירו לחורבה ואח"כ ראו כי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, הנה אם לדון את הרץ הזה במיתה כדין הורג נפש יש שני ספיקות, היינו דלכאו' יש להראות שני טעמים דיש לחייבו במיתה, א) מצד עצם הפעולה, ב) מצד הפועל והפעול, דהנה כל בירור אשר הוא על עצם הפעולה הוי בירור לשנות, ומה שהוא על הפועל והפעול הוי בירור לברר (יסוד ז'), ובמקום דהבירור הוא לשנות בעינן ב' עדים ולברר סגי בע"א (באור לעקר ו'), וע"כ ממילא בבירור שעל הפעולה בעינן ב' עדים ועל הפועל והפעול סגי ע"א, והנה הכא דיש ספק אם נעשתה פעולת ההריגה, הגם דכפי שטחיית הדבר הוי הספק רק על הפעולה וממילא צריך להיות הבירור גם על הפעולה דכל בירור מתערך לערך הספק (ביאור ליסוד ג' וליסוד ד'), בכ"ז יש להסב הספק גם על הפועל והפעול אם זה האיש הרגו ואם ההרוג הזה נהרג מאיש זה, דכל ספק בהפעולה חוזר גם על הפועל והפעול (ביאור ליסוד ד'), ואם נניח דיש תכונה מיוחדת בתכונת האדם וסגולותיו אשר על פי' יש לברר ספק זה, היינו דנימא דכפי תכונות האדם וטבעו יש להחליט דוודאי הרגו דאחרי שרץ אחריו ושנאתו התגברה במדה גדושה כ"כ עד שלא עצר כח מבלי לרדוף אחריו בחרב שלופה א"כ וודאי דבצע מחשבתו והפיק זממו, א"כ יש מקום לברר ספק זה מצד הפועל, ובכ"מ שמזדמן ספק כזה שיש לבררו או מצד הפועל או מצד הפעולה יש חקירה גדולה מהיכן לבררו, ויש ע"ז כללים וגדרים לדעת מהיכן לבררו (יסוד ט'), ובכ"ז אין בהם גבולים מיוחדים, ויש איזה פעמים שיש לנטות לכאן ולכאן (ביאור ליסוד הנ"ל), ואחרי ההקדמות האמיתות האלה מובן דבמשקל הראשון יש לספק בזה שני ספיקות, א) מצד עצם הפעולה, היינו דגם אם נימא דעקר הספק נחשב הכא בהפעולה וממילא צריך להיות הבירור ג"כ על הפעולה והוי בירור לשנות דבעינן ב' עדים שיראו בעיניהם, בכ"ז אולי הבירור העצמי הזה מה שראו שרץ אחריו ודמו מטפטף אולי עומד זה במקום ראיה, והוי כאלו ב' עדים ראו בעיניהם שהרגו, ב) מצד הפועל והפעול, גם אם נניח דבירור כזה אינו עומד במקום ב' עדים וע"כ במקום דבעינן ב' עדים בעינן דווקא שיראו בעיניהם כי בירור עצמי הוי רק כע"א, בכ"ז אולי יש לחשוב את הספק מצד הפועל ובירור שעל הפועל הוי רק בירור לברר ולא לשנות דיש לברר דכן הוא טבע ותכונת האדם (באור ליסוד ח'), וא"כ גם אם כח של הבירור הזה הוי רק כע"א ג"כ סגי, והגם דמזה יסתבב שיתחייב הריגה הוי כמו כל בירורים אשר מתחלה פעלו פעולתם ואח"ז מסתבב מפעולתם עוד פעולה היותר חזקה לא נתבטלה פעולת הבירור, ובירור עצמי כזה שהוא על הפועל הוי בירור קדומי (יסוד ה'), וא"כ נתברר כבר הבירור הזה ורק שאח"כ יצא מהבירור הזה פעולת ד"נ וכה"ג דנין על זה, באופן שיש בהך עובדא שני ספיקות לחייב את הרץ הזה בחיוב מיתה

והנה ספק אחד יש להתברר בבירור גמור ומוחלט, וספק אחד יש להתברר רק בשיקול הדעת שיחול בו מחלוקת, והוא הספק מצד עצם הפעולה דעקרו הוא משום אולי הבירור העצמי הוי כשני עדים יכולים לבררו בבירור גמור, דאחרי דבתורה כתוב רק שני עדים ורק שני עדים יכולים לברר בירור החלטי ותכליתי, וכל המקומות שמוכיחים דהתורה האלימה גם את הבירורים העצמיים אינם מוכיחים רק דכחם ככח ע"א, א"כ וודאי דאין לומר דכחם כשני עדים וכמשכ"ל, ולפי"ז ברור דכוונת התורה במה שאמרה עפ"י שנים עדים יומת המת הוא רק שיראו בעיניהם ואין עוד שום מקום ספק מצד הפעולה, אולם בהספק מצד הפועל והפעול קשה לתת בירור מוחלט, דהנה שני גדרים נאמרו בזה לדעת מהיכן להתחיל הבירור, א) מצד הפעולה, שהספק יהיה באיכיותה ובשלימותה, ב) מצד הפועל והפעול, שהבירור יהיה מפנימיותם (באור ליסוד ט'), ואמנם לשני הגדרים האלה אין גבולים