אורים גדולים נב

וגם בענין עדות של קדושין יש בענין זה של ידיעה בלא ראיה מבוכה עצומה, דהנה במרדכי בקדושין פ' האומר איתא וז"ל כתב הרא"ם, בתשובה דהיכא דאחד מן העדים לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל בכך הקדושין, חדא דחוששין לדברי ר"פ כו' ועוד אם עד רואה דבר מוכיח שנראה [כצ"ל] שיכול להעיד ולדון כאלו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגיטין ובקדושין וב"ה אומרים הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואמרינן בכ"מ במנאפין עד שיראו כדרך המנאפין עי' פ' המגרש תשו' הרא"ם, הנה מבואר דסובר דבקדושין מהני עדות של ידיעה, וכפי חקירתנו הוא הוא עדות היודעים בבירור עצמיים, והרשב"א בתשובה (סי' תש"פ) כתב וז"ל השיב עוד בשנים שהיו עומדים אחורי גדר בית אחד ושמעו שאמר ראובן ללאח התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש, ואפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש של כלום, ואפי' היא מודה שלקחתו ולשם קדושין, דעדות ראיה וידיעה (כצ"ל) בעי' ממש, והנה הרשב"א הכא בתשובה לא ביאר כלל הטעם במה שני זאת מהא דאיתא הן חן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואולם במרדכי בגיטין סוף פ' המגרש נמצא החילוק דכתב שם דדווקא בביאה הוא דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה דיצרו תוקפו דאפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, וע' בתשו' מיימוני השייכים להל' אשות (סי' א'), ועי' באה"ע (סי' מ"ב ס"ד) ברמ"א שכתב וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה כו', ובב"ש (סקי"ב) הביא שם דברי המרדכי הנ"ל ודברי הרשב"א בתשו' [כנראה לא עיין בגוף התשובה כי הביא דהרשב"א מחלק בין זה דאמרינן הן הן עדי יחוד כו' ובאמת לא נזכר ברשב"א דבר מזה], ואח"כ כתב ע' ברמב"ם פי"ז מהל"ע ובחו"ה ס"ס צ' שם כתב בשם הרמ"ה דיני ממונות מתקיים בידיעה בלא ראיה, וכוונתו הוא ע"ז שאמרו בנחבל דאם עלתה לו נשיכה בגבו דאומדנא זאת מועלת להוציא ממון, והלא כפי דברי התו' ידיעה כזאת מהני גם בד"נ

ג) עוד קשה דהלא מכמה מקומות מוכח דבד"נ מועלת אומדנא והיינו ידיעה בלא ראיה, דהא מודעת מימרא דשמואל דאמר בב"מ (צ"א ע"א) ובמכות (ז' ע"א) ובמנאפים עד שיראו כדרך המנאפים, וברמב"ם (פ"א מהל' א"ב הי"ט) כתב ע"ז הדין אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת, אלא משיראו אותן דבוקין זה עם זו כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראיה זו, ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה, הרי דמצינו דגם בד"נ יש לקבל העדאה שהיא נשענת על ידיעה עצמית, היינו על חזקה ואומדנא, וקשה דלפי"ז הא משכחת ידיעה בלא ראיה, וגם מכאן יקשה דאחרי דיש העדאות שמתקבלות גם מידיעה א"כ מדוע הכא בעובדא של רשב"ש לא מהני, והאיך מוכיח זאת מקרא, וכן יש להקשות מהא דמלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות, ע' קדושין (דף פ' ע"א) ורמב"ם (פ"א מהל' א"ב) ובאה"ע (סי' י"ט), דמכל אלה מוכח דסומכין גם בד"נ על ידיעות עצמיים, סוף דבר דכל הענין הוא תמוה מאד והוא מלא מבוכות רבות

והנה לברר את הענין הזה יש להאריך הרבה, כי הענין הזה לבדו הוא ג"כ מהעניינים היותר רחבים ועמוקים, והוא מתייחס עם עוד כמה עניינים עמוקים, ובספרי הקדמתי לבאור ענינים אלה כמה וכמה כללים ולמודים ויסודות, ופה אשר הנני נאלץ לצמצם דברי אין בידי להעתיקם כולם, וע"כ יחדתי בספרי זה פרק שלם (פרק י"א) הנקרא בשם שער היסודות, שם באו היסודות המועילים להשגת ענין הזה, ישום נא המעיין עינו על הפרק ההוא כי נכבדות מדובר בו, ואח"כ יהיה בידו להבין דברינו פה אשר. הנני נשען פה על הפרק ההוא

ד) הנה בכל בירורים עצמיים ותולדיים שמועילים, יש לחקור אם כחם ככח ע"א או ככח ב' עדים, דשני עדים ועד אחד הם החלקים הראשים שמצינו בתורה בענייני בירורים, שני עדים מבואר בתורה דמועילים לכל דבר ומחייבים על ידם עונשים היותר גדולים, ע"א מבואר דאינו מועיל לחייב על ידו ממון או מלקות ומיתה, ומועיל לשבועה ולאיסורים במקום דלא אתחזק בחזקה גמורה, וגם מאלה שסוברים דע"א מועיל באיסורים גם במקום חזקה, (עי' ב"מ (דף כ' ע"ב) בתו' ד"ה איסורא), בארתי דהוא במקום דלא הוי חזקה גמורה, באופן דההעדאה על זאת לא מקרי שינוי גמור, ובארתי לזה כל הענין דר"מ וחכמים בסמוך מעוטא לחזקה ואכ"מ, וכן אלה שסוברים דע"א באשה הוא דאו' הוא ג"כ מעין זה, ומעתה אם אנו מוצאים ומוכיחים דיש עוד בירורים שמועילים, יש לחקור על איזה אופן מועילים, ועד כמה גדול כחם אם כשני עדים או רק כעד אחד, ומובן דבירור ספק זה יש להתברר בנקל, דיש רק להתבונן על המקום שמשם ילפינן דבירור זה מועיל, דאם משם יש ללמוד דכחו כב' עדים א"כ מוכח דמועיל כשני עדים, ואם משם אין לדעת וללמוד רק דכחו כעד אחד, ע"כ דאין ללמוד דהוי כשני עדים, דכלל גדול הוא תפסת מרובה לא תפסת, והלא בלא איזה למוד לא היינו יודעים כלל על הבירור הזה שמועיל, וכל זה שמועיל עקרו הוא משום דילפינן משם, וכיון דמשם ליכא למילף רק דהוי כעד אחד, ע"כ אין עוד מקום לומר דהוי כשני עדים, דלענין שני עדים הוי כמו שעל הבירור הזה ליכא שום למוד

ואחרי ההנחה הזאת יש להחליט דכלל הבירורים אינם רק כע"א, דכל בירורים עצמיים באים לברר ולא לשנות בשינוי גמור (יסוד ח'), ובמקום שהבירור בא רק לברר ולא לשנות סגי בע"א (באור