אורים גדולים נ

ברור דבמקום דבעינן ב' עדים מוכח מזה גופא דבעינן שהם ידעו מעצמם מצד שראו

וזהו מה שאמרו בכתובות (דף כ"א ע"א) ובגיטין (דף ט"ו ע"ב) דבמקום דצריכין לקיים חתימת העדים ומת אחד מן העדים אין להצטרף את העד עם עוד אחד מן השוק להעיד על חתימתו משום דא"כ קנפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדי, והנה יש להתבונן בזה איזה מגרעת יש בה העדאה בזה דשלשת רבעים נגמר ע"י ע"א ורבע אחד על ידי השני, והנה כל הראשונים פירשו דכיון דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר בעינן חצי דבר על פי זה וחצי דבר על פי זה, עיי"ש ברש"י ועיי"ש בש"מ, ועי' ברמב"ם (פ"ז מהל' עדות ה"ג) ואינו מבואר הטעם, ובכ"מ מביא הטעם הזה, ועי' בטוחו"מ (סי' מ"ו סי"א וסי"ג) ובב"י ובב"ח ובדו"פ ובאחרונים, וכולם כאחד כתבו הטעם הזה ובכ"ז אין לכחד כי הטעם הזה אינו מובן כלל בשכל, דהיכן מרומז בקרא דבעינן דווקא אשר מכל אחד יצא רק חצי דבר בצמצום, וביותר יקשה דהרי יש איזה מן הראשונים שכתבו דרבנן דפליגי על ר"ע הוא משום דאינם סוברים כלל הדרש דדבר ולא חצי דבר עיי"ה בש"מ בב"ק (דף ע' ע"ב), וא"כ כיון שיש מקום לומר דאין לדקדק כ"כ בהך דבר ולומר דהוא בדווקא, א"כ כ"ש דלענין הך דרשא רחוקה וודאי דאין לדקדק כ"כ ולומר דבעינן דווקא שתתחלק ההעדאה אשר מכל עד יהיה חצי דבר בצמצום ובדיוק, והנה בירושלמי ר"ה (פ"ב) וכתובות (פ"ב ה"ד) איתא הטעם ע"ז וז"ל, אם אתה אומר כן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד, ובארו דכוונת הירו' הוא דאחרי דשלשת רבעים נפקא אפומי' הוי ככולי' והוא ג"כ קצת דחוק, ואולם לדברי הנ"ל תתיישב הסברא מאד, דבכ"מ דהתורה הקפידה דבעינן ב' עדים, בעינן דווקא שידיעתם בזה תהי' ידיעה מקורית ויסודית דאם עד אחד יקבל ידיעתו מן השני הוי ממש כע"א, וע"כ בכל העדאה דב' עדים יש לשמור אשר עד אחד לא יהי' עזר לעד השני בנוגע לקיום עדותו, דבמדה זו שתתקיים ההעדאה של ע"א מעדות השני במדה זו לא תתחשב עוד להעדאה מקוריית רק למועתקיית והשתלשליית מהעד השני, וממילא הוי רק כע"א והוא סברא עמוקה וישרה ויתיישרו גם דברי הירו' הנ"ל, די"ל דכוון לזה דאחרי דעד אחד יעזור לקיום העד השני, הוי כמו שההעדאה של השני מתקיימת על ידו וממילא ההעדאה הזאת מתקיימת בעד אחד, דעקר הדבר הוא כיון דקיום ההעדאה של ע"א הוי ע"י עד השני ממילא הוי כמו ע"א, ולפי זה אמתת הכוונה היא דהעד פועל פעולה איכותיית על העד השני והוי כמו שפועל על כל ההעדאה של העד השני, והגם שאמרו בהלשון נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדי, הוא משום דבחציונותו משמע כמין פעולה כמותיית שפועל על חצי ההעדאה של עד השני, אבל באמת הכוונה הוא דפועל בכלל על העדאת עד השני, ובספרי כתבתי דמצינו כ"פ בחז"ל דחלוקה האוכותיית ציירו עפ"י חלוקה הכמותיית וכמו שהדבר מתחלק על ידי זה בכמותו

ועפי"ז יש ליישב גם מהא דלכאורה יש להקשות איך אמרו שם בכתובות מה"ד לרבי ספוקי מספקא ליה אי על כתב ידם הם מעידים או על מנה שבשטר הם מעידים, דא"כ איך סובר במתניתין דאם זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין לצרף עמהם אחר, דאיך אפשר לצרף אחר אולי ע"א מכוין על מנה שבשטר ואחד על כתב ידו, ונפק נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדי, אמנם באמת אחרי דהוא רק מצד דיש בזה כעין עזר מהעד להעד השני, על כן כל עוד דאינו מוכח כן אין לנו לחוש לזה

נחזור לעניינינו, דיצא לנו מזה דבמקום דיש קפידא בדבר דהבירור יתברר רק ע"פ שני מבררים, אז בהכרח דבעינן שהמבררים ידעו זאת בידיעה מקוריית ויסודית היינו שראו בעצמם

למוד ע

בבירורים החלטים ותכליתים בעינן שהמבררים ידעו עפ"י בירור טבעי וחושיי, אבל לא עפ"י בירור מוסריי וגם לא עפ"י בירור עצמיי

א) ביאור, בירור של שני עדים הוא בירור החלטי ותכליתי, כי הם בעדותם פועלים פעולה מוחלטת ותכליתית, כי הלא הם פועלים לחייב ממון שהוא להוציא ממון מהמוחזק ולחייב לאדם מלקות ומיתה, וע"כ הבירור שלהם נקרא בירור החלטי ותכליתי (באור ללמוד ט'), והנה כל בירור של עדים הוא מבירורים הנפעלים, כי רק משום שנפעלו מאיזה דבר שמזה באה להם הידיעה רק משו"ז יודעים את הידיעה הזאת ויכולים להעיד (באור ללמוד ס"ז), ורק עי"ז יכולים להיות מבררים, כי אנו קוראים להעדאת העדים בשם בירור על שם הפעולה שיוצאת מההעדאה, אבל הבירור הוא מן המברר והעדים הם המבררים, כי בכל בירור יש שלשה נושאים המברר והבירור והמתברר (באור לעקר ד'), וע"כ העדים הם המבררים וההעדאה היא הבירור והדבר שמעידים ע"ז הוא המתברר, והנה בכלל הבירורים יש שלשה מיני בירורים ראשיים, א) בירור טבעי וחושיי, ב) בירור מוסריי ומדעי (למוד ט"ז), ג) בירור עצמיי (למוד ס"ז), ואחרי כי כל מיני עדים אם כי עתה בעת שמעידים הם נקראים מבררים בכל זה באשר כי גם הם רק נפעלים א"כ היו גם נבררים, כי רק כאשר בתחלה נתבררה להם הידיעה עפ"י איזה בירור ע"כ יכולים להיות עתה מבררים, וא"כ מובן דהבירור שנתברר להעדים גופא יכול לבא ג"כ על אחד משלשה האופנים הנ"ל, כי