אורים גדולים מט

כשרות הן, בירור כזה הוי בירור בעצם דכן הוא בתולדה, דמתולדה נולדים רוב בהמות כשרות וכפי הטבע מודעת דרובן כשרות הן וגם כל החזקות הן מגדר זה, ואולם בירור של עדים הוא מצד שנפעלו מאיזה פעולה, כי הם השיגו ידיעה מזה והתייחדו לענין זה משארי אנשים יען כי השיגו ידיעה שראו או ששמעו מזה, והגם דבבירורים של רוב יש ג"כ רוב כזה שבא ע"י איזה פעולה, כמו רוב בהמות מתעברות ויולדות, ואמנם גם שם עיקר הבירור יסודו הוא בעצם התולדה, דבתולדה וכפי טבען המוטבע בהם דרכן להתעבר ולהוליד אלא דמעורב בזה גם איזה פעולה, אבל עיקר יסוד הרוב הוא בתולדה, ובכ"ז יש מקום ספק בזה הרוב, אם לחשבו לרוב בתולדה או לרוב במעשה, וזהו באמת טעמא של רבינא שסובר דרוב כזה אינו נכנס בכלל הרוב, יען כי בו מעורב מעשה ופעולה, (עיי"ה בכורות (דף כ' ע"א), ועי' ר"ן חולין בסוגיא דרובא), ויש לי בע"ה בזה כללים מיוחדים ואין כאן המקום לבארם

למוד סח בירורים נפעלים מתחלקים לשני חלקים, א) נפעלים מידיעה טבעית וחושית, ב) נפעלים מידיעה מוסריית

באור, יש שני מיני בירורים בירורים עצמיים ובירורים נפעלים (למוד ס"ז), ובירור של עדים הוא מבירורים הנפעלים (באור ללמוד הנ"ל), כי ידיעתם בא להם ע"י איזה פעולה (שם), ויש שני מיני בירורים בירור טבעי וחושיי ובירור מוסרי (למוד ט"ז), בירור טבעי וחושי הוא שנתברר לו עי"ז שראה בעצמו, ובירור מוסרי ומדעי הוא שנתברר לו מזה ששמע מאחד שמאמין לו או שיש לו להאמין (באור ללמוד הנ"ל), ואחרי דכל ידיעה הוא תולדות הבירור, מובן דיש גם שני ידיעות ידיעה טבעי וחושית שבאה מבירור טבעי וידיעה מוסרית (באור ללמוד ס"ג), וא"כ מבואר מאליו דאם העדים מעידים מצד שראו בעצמם א"כ נפעלו מידיעה טבעית וחושית, ואם הם יודעים זאת מצד ששמעו מאחר נקרא דנפעלו מידיעה מוסריית, ויוצא מזה דבירורים נפעלים מתחלקים לשני חלקים האלה

למוד סט

במקום דקיום הבירור של בירורים נפעלים תלוי במספר המבררים, ידיעת המבררים היא דווקא בידיעה חושית וטבעית, ובמקום דאין מספר להמבררים ורק שיהי' מברר, יכול להיות כי גם ידיעה מוסרית של המברר מועלת

באור, בירור של ב' עדים הוא מהבירורים הנפעלים (ביאור ללמוד ס"ג), כי הבירור אינו בתולדה רק מצד שנתברר להם ע"י איזה פעולה (שם), ואולם אופן הפעולה שלהם יכול להיות על שני אופנים, או שנודע להם ע"י ידיעה טבעית וחושיית שראו בעצמם, או שנודע להם ע"י ידיעה מוסרית שנודע להם מפי אחרים (באור ללמוד ס"ח), ויש לדעת כי כל ידיעה טבעית וחושית נקראת ידיעה מקורית ויסודית, וידיעה מוסריית היא ידיעה מועתקית והשתלשלית, דאם ראו בעצמם, א"כ יודעים זאת מן המקור ומהיסוד הראשי, אבל אם יודעים מצד ששמעו א"כ נעתקה ונשתלשלה הידיעה מאיש לאיש, והנה כל ידיעה מקורית היא ידיעה עתית וזמנית, ואם עברה העת אי אפשר עוד שתבא לאיש מזה ידיעה מקורית חדשה, דכל ידיעה מאיזה דבר בהכרח שהדבר נעשה בעת מן העתים, ומי שראה את הדבר הזה בעת שנעשה יש לו ידיעה מקורית, אולם אם עברה העת ההיא ולא ראה אז אין שום אופן שיראה את הדבר הזה, אבל ידיעה מועתקית והשתלשלית יכולה לבא תמיד, דהאחד שראה יכול להאציל מידיעתו לכמה וכמה אנשים בכל עת ובכל זמן, ולפי"ז מובן דבמקום דקיום הבירור תלוי במספר המבררים בהכרח דשם בעינן ידיעה מקורית ויסודית, דאל"כ במה תתאלם הידיעה מריבוי המבררים דהלא גם ממברר אחד יכולים להיות כמה מבררים, וע"כ דבעינן ידיעה מקורית, ונבאר הדברים ביותר באור. התורה אמרה דמאמתים כל דבר על פי שנים עדים, ונניח דנולד לנו ספק באופן ידיעת העדים אם בעינן שידעו דווקא בידיעה טבעית וחושית, היינו שידעו מצד שראו בעצמם, או דסגי גם אם יודעים בידיעה מוסרית היינו ששמעו זאת מאחר, אז יש לנו לברר את הספק הזה בנקל מזה גופא, דאם נימא דידיעה מוסריית של העדים מספקת, היינו ידיעה מועתקית והשתלשלית, א"כ יקשה ל"ל דווקא ב' עדים, הלא כיון שיש אחד שיודע ממילא בידו להשפיע מידיעתו על עוד כמה וכמה אנשים, וא"כ איזה תועלת יש מזה דבעינן שנים, וע"כ דמוכח מזה גופא דהכוונה הוא דבעינן שני עדים שהם ידעו את הידיעה הזאת בידיעה מקורית ויסודית, וידיעה כזאת אי אפשר שתשתלשל מאיש לאיש, ואם לא היו שנים שראו מעצמם אז אין עוד שום עצה ותחבולה שיהיו שני עדים על זה, ולזה אמרה התורה דבעינן שנים, ואולם במקום דסגי בע"א י"ל דגם אם העד יודע ידיעתו עפ"י ידיעה מוסריית ג"כ סגי, וזהו שמצינו בכ"מ דבמקום דע"א מועיל מועיל גם עד מפי עד, [עיי"ה שבת (קמ"ה ע"א) ויבמות (פ"ז ע"ב ודף קכ"ב ע"א) ובכורות (ל"ז ע"א ודף מ"ו ע"א) וברמב"ם (פי"ב מהל' גירושין ה' ט"ו) ובשו"ע אה"ע (סי' י"ז סעי' ג')], והגם דהוא רק בעדות שהנשים כשירות, אבל בעדות שאין הנשים כשירות גס עד מפי עד אינו כשר, היינו משום דסוף סוף ע"א שראה בעצמו אלים טפי עדותו, וכוונתי הוא רק דבמקום דבעינן ב' עדים בהכרח דבעינן שיראו בעצמם, ובמקום דסגי ע"א יש מקום לומר דגם אם שמע מאחר ג"כ מהני, וע' נו"ב חאה"ע (סי' ל"ג) וכמה מהאחרונים האריכו בזה ואכמ"ל, עכ"פ דבר זה