אורים גדולים מח

באור, כל ידיעה היא תולדות הבירור (עיקר ד' וביאורו), ויש שני בירורים בירור טבעי וחושיי ובירור מוסרי ומדעי (למוד ט"ז), בירור טבעי וחושיי הוא, שנתברר לו עי"ז שראה בעצמו, ובירור מוסרי ומדעי הוא שנתברר לו מזה ששמע מאחד שמאמין לו או שיש לו להאמין (באור ללמוד הנ"ל), וא"כ ממילא מבואר דיש גם שני מיני ידיעות, ידיעה הבאה מבירור טבעי וחושי, וידיעה הבאה מבירור מוסרי, והנה כל בירור טבעי וחושי הוא חזק יותר בפעולתו מבירור מוסריי, וממילא הידיעה שהיא עפ"י בירור חושיי היא ידיעה היותר חזקה מהידיעה שהיא רק עפ"י בירור מוסריי, וכל הכחשה באיכותה היא ערך גודל המרחק האיכותי שיש בין המכחיש להמוכחש (באור ללמוד סב), כי הכחשה בתכליתה כוללת ידיעת המכחיש והמוכחש (באור ללמוד ס"א), וע"כ כל מה שידיעת המוכחש יותר חזקה גם הכחשת המכחיש יותר חזקה. ויוצא מזה דאם המוכחש אומר שהוא יודע זאת בבירור טבעי וחושיי והמכחיש מכחישו הוי הכחשה חזקה מצד דידיעת המוכחש חזקה, ואולם אם המוכחש אומר שהוא יודע זאת עפ"י בירור מוסרי ששמע מאחד שמאמין לו, לא הוי ההכחשה חזקה כ"כ באיכותה, אחרי דהידיעה של המוכחש ג"כ איננה חזקה כ"כ

למוד סד

בידיעת מוסריית, יש שני חלקים ראשיים, א) ידיעה מבירור החלטי ותכליתי, ב) ידיעה מבירור אמצעי. ידיעת מבירור החלטי היא חזקה יותר מידיעה הבאה מבירור אמצעי

באור, כל ידיעה היא תולדות הבירור (עיקר ד' וביאורו), והנה בירור מוסריי הוא בירור שהוא בנוי רק ע"ז שמאמינים להמברר, ויש לדעת דיש בו שני חלקים, א) בירור החלטי ותכליתי והוא בירור של ב' עדים (באור ללמוד ט'), דהבירור הזה הגם שהוא בירור מוסריי בכ"ז הלא מחליט את טענת התובע ומביאה לתכליתה דע"י בירור זה מחייבים בתשלומין (שם), ובירור מוסריי כזה הוי לענין תשלומין כמו בירור חושיי וטבעיי (שם), ואולם יש עוד בירורים מוסריים שהם רק בירורים אמצעים דפועלים מה (לחיוב שבועה), אבל אינם פועלים חיוב החלטי לשלם על ידם, ובערך זה שפועלים מה נקראים בירורים, ורק שיש לקוראם בשם בירורים אמצעים (באור ללמוד י'), ותולדותיהם הוא ג"כ ידיעה, דמכל בירור יש מתברר (באור לעקר ד') והדבר המתברר הוא הפעול ועי"ז נקרא דיש ידיעה על הדבר המתברר (שם), דכמו דהוא כלל גדול דכל ידיעה הוי תולדות הבירור (עקר הנ"ל), כן יש להשתמש בהכלל הזה גם להיפוך ולומר דכל בירור מוליד ידיעה, דאין בן בלא מושג אב ואין אב בלא מושג בן, וא"כ מבואר דגם ידיעה שבאה מבירור מוסרי אמצעי נקראת ג"כ בשם ידיעה, דמשו"ז מחייב ע"א שבועה דע"א הוי בירור אמצעי, וע"כ מסבב חיוב שבועה דהוא חיוב אמצעי משום דכל בירור אמצעי מסבב חיוב אמצעי (באור ללמוד י'), והיינו דתולדות בירור אמצעי הוי ג"כ ידיעה, ומובן מעצמו דהיא חלושה מידיעה הבאה מבירור מוסריי החלטי ותכליתי

למוד סה

הכחשה שהיא לידיעה מוסריית מבירור החלטי, היא חזקה יותר מהכחשה שהיא לידיעה מוסריית הבאה מבירור אמצעי

באור, כל ערך ההכחשה הוא כערך ידיעת המוכחש, וכל מה שידיעת המוכחש יותר חזקה נחשבת גם ההכחשה יותר חזקה) באור ללמוד ס"ג), והנה ידיעה מוסריית שהיא מבירור החלטי היא חזקה יותר מידיעה שהיא מבירור אמצעי (למוד ס"ד), ומובן מעצמו דגם ההכחשה שהיא לידיעה מוסריית מבירור החלטי, היא ג"כ יותר חזקה מהכחשה שהיא לידיעה מוסריית הבאה מבירור אמצעי

למוד סו

כפי החלוקות והמדרגות שיש בערך חוזק וחולשת ההכחשה, מתחלקת גם ערך ההעזה של המכחיש לגבי המוכחש

באור, כל ענין העזה הוא מצד רגשות העדינות או מצד רגשות המוסר הנטועות בנפש האדם (באור ללמוד כ"ה), דמצד רגשותיו אלה קשה לו להכחיש בפני האיש שיודע האמת, וא"כ מובן מאליו דכל מה שההכחשה היא יותר חזקה מתחזקת גם ענין דהעזה, ויוצא מזה דכל המדרגות הרבות והחלוקות שיש בערכי הידיעות, אשר החלוקות האלה מסבבות גם מדרגות וחלוקות חוזק ועוצם ההכחשה, הן הן גם המדרגות והחלוקות של ערך עוצם ההעזה של המכחיש לעומת המוכחש בהכחשתו

למוד סז

בירורים בכלל, מתחלקים לשני חלקים ראשים, א) בירורים עצמיים, ב) בירורים נפעלים

באור, תחת כלל הבירורים נכנסים, רובא, חזקה, סברא, וכדומה, וכ"כ עדים, והנה רוב וחזקה הם בירורים עצמיים, כי הבירור שלהם הוא לאו מצד שקבלו איזה פעולה אלא כי הם מעצמם מבררים את הספק, והמשל בזה, אנו אומרים רוב בהמות