אורים גדולים מו

דיש סבה בירוריית היינו שיש בירור שעל ידו מתברר החיוב (באור ללמוד הנ"ל), ובחיוב תשלומין הבירור הוא בירור החלטי ותכליתיי (למוד ט'), היינו ב' עדים (באור ללמוד הנ"ל), ויוצא מזה דבמקום שהנתבע מכחיש מתחייב עפ"י ב' עדים, ובמקום שאחד מתחייב בחיוב יש בזה מושג הקיום, דבכל חיוב יש גם מושג הקיום (למוד מ"ח), והיינו שיש מצוה שיתקיים החיוב הזה, וחיוב ממון היינו חיוב תשלומין הוא חיוב יוצא (באור ללמוד מ"ו), וגם חיוב פועלי (באור ללמוד מ"ז), ובחיובים יוצאים ופועלים מושג הקיום ומושג החוב הם בהמתחייב (למוד מ"ט), וא"כ יוצא מזה דבמקום שהנתבע מכחיש תביעת התובע ומתחייב מצד דיש בירור מב' עדים יש על הנתבע חיוב לשלם. ויש להבין אחרי דלפי דברי הנתבע יודע בבירור דאינו חייב א"כ מאיזה גדר נימא דשורה עליו חיוב, הלא מצד עצם הידיעה ידיעת הבע"ד חשובה יותר דהוא בירור חושיי, ובירור העדים הוי בירור מוסריי, דכמו להיפוך לענין חיוב נחשב בירור של הודאת פיו לבירור טבעיי וחושיי ובירור מב' עדים לבירור מוסריי ומדעי (למוד ט"ז), ובירור טבעי וחושיי אלים יותר (באור ללמוד הנ"ל), כן גם להיפוך וודאי דעצם ידיעתו שיודע חשובה יותר וא"כ מדוע חל עליו החיוב, ולומר דבאמת לא חל עליו החיוב ורק שהוא מוכרח לשלם דאנן אין מאמינין לו, אבל אם יהי' בידו איזה עצה איך להמלט ולהנצל מלשלם אין עליו שום חיוב ושום איסור, דזהו דוחק גדול דבכ"מ משמע דיש עליו חיוב, ולכאו' י"ל דמשו"ה חל עליו חיוב דבירור העדים גורמים החיוב, דעי"ז שמעידים מתחייב לשלם, וכמו בהודאה יש שני מיני הודאות הודאה שנחשבת סבת בירור החיוב דהוא מודה שנתחייב מכבר, והודאה שנחשבת לסבת החיוב שעל ידה נתחייב אז (באור ללמוד לא), כן נימא דגם בעדים יש מקום לומר דהעדים לא הוו רק סבת בירור החיוב אלא דהוו גם סבת החיוב, אבל גם זה הוא דוחק גדול כמו שיראה המעיין מעצמו

ב) והנה לבאר ענין זה היטב ולהסבירו שיהי' מובן לכל יש להאריך הרבה, כי באמת היא חקירה עצומה ורבתי אם ידיעת הבעלים בטלה לגבי העדאת העדים, והיא מסתבכת עם כמה עניינים, ובייחוד עם כלל דיני וענייני נאמנות ובירור, אשר כל אלה הם מהמקצועות הגדולות שבש"ס ורבו פארותיהם ונטישותיהם כי הם מפוזרים על פני כל הש"ס, וביחוד יש לברר לזה הסוגיא דכתובות (כ"ב ע"ב), ויבמות ריש פ' האשה רבה וריש גיטין וחולין (דף י'), ובקדושין ובעוד כ"מ, ועם כל דברי הראשונים והאחרונים בזה, וכל מי שיעיין היטב בהסוגיות הנוגעות לעניינים האלה ואח"כ יעבור גם על דברי רבותינו ז"ל, יראה כי יש בזה מבוכה רבה וילאה למצא הפתח, ואולם כשאני לעצמי ישרתי בספרי בע"ה כל העניינים האלה ובררתים באופן שיהיו מובנים ומושגים לכל מעיין והסירותי מהן כל הזרות והפליאות שנמצא בהם, והקדמתי לזה כמה כללים וכמה למודים וכמעט שמכילים ספר שלם, ואולם גם פה יחדתי פרק מיוחד ע"ז ודברתי שם בקצרה והוא הפרק י"ב שער העקרים, ואחרי שהקורא והמעיין יתבונן עליהם יבין דברי מה שאדבר פה, כי הנני נשען פה על הפרק ההוא

ג) הנה אחרי העיון במתינות יש לראות, דאמיתת הדבר הוא דהעדים גורמים בכה"ג את החיוב, אבל בכ"ז אין לעשות לכלל כולל דעדים הוו סבת החיוב, דבכל מקום הוו עדים רק סבת הבירור, ובכ"ז יש אופן דהוו גם סבת החיוב, דהנה מודעת דיש שני מיני בירורים, בירורים כוללים ובירורים פרטים (עקר ז'), בירורים כוללים הם בירורים היוצאים מהעדאת עדים, ובירורים פרטים הם בירורים שאחד יודע בבירור חושי וטבעי איזה דבר כי ראה בעיניו (באור לעקר הנ"ל), ובירורים הכוללים והפרטים שסותרים זא"ז למעשה, מכריעים הכוללים את הפרטים, ואם אינם סותרים זא"ז למעשה, פועל כל אחד ואחד פעולתו, כפי דינו ומשפטו המיוחד אליו (עקר ח'), היינו במקום אשר שם הבירורים האלה אינם קשורים ומחוברים זל"ז בקשר משפטי, ותולדותיהם ופעולותיהם מתחלקים זמ"ז בדיניהם כי נתנו להתחלק, אז פועל כל בירור ובירור פעולתו אחרי שאינם סותרים זא"ז, אבל במקום שהבירורים קשורים ואחוזין זב"ז ותולדותיהם ופעולותיהם מתאחדות ומתלכדות ולא נתנו להתחלק בדיניהם ובהכרח אשר בירור אחד יכריע את חבירו, שם הבירור הכללי מכריע את הפרטי, (באור לעקר הנ"ל)

ד) והנה הכא הוי ג"כ שני בירורים הסותרים זא"ז היינו הבירור כללי והבירור הפרטי, דהעדים מעידים עליו שהוא חייב, והוא יודע [לפי דבריו] שהוא פטור, ואולם הכא סותרים זא"ז למעשה דלא נתנו להתחלק דבכל חיוב שאחד מתחייב יש בזה מושג הקיום (למוד מ"ח), ובחיובים יוצאים ופועלים מושג הקיום הוא בהמתחייב (למוד מ"ט), וכל חיוב מצד שיש בו חוב עלול להתרשלות וע"כ בעי כפי' (למוד נ'), והכפי' היא מוטל על ב"ד (באור ללמוד נ"א), ולפי"ז הלא בנוגע להכפי' במה שמוטל על ב"ד וודאי דנחתך הדין עפ"י חוקי משפטי הבירורים הכוללים היינו על פי עדים, וא"כ ממילא מתברר הבירור הפרטי דהא הכא אינם מתחלקים דאם אינו חייב א"כ אין לכופו, וכיון דעפ"י חוקי הבירורים הכוללים יש לכופו ממילא יש להחליט כי הוא מחוייב לשלם, דכל כפי' שייכת רק במקום שיש עליו חיוב ואז אם אינו רוצה כופין אותו, אבל במקום דליכא חיוב לא שייך כפי', [וע' בספרי חותם תכנית ח"א פ"ב צד מ"ד בהערה ד' מן צד מ"ד עד צד נ"ד], ובמה שנוגע לכפי' וודאי דיש להתברר רק עפ"י עדים וכנ"ל, וא"כ ממילא מתחייב גם עי"ז בעצמו, ולפי"ז מובן דבחיוב שאחד מתחייב עפ"י בירור עדים במקום שמכחישין אותו מושג הקיום הוא מצד מושג החוב ומושג הכפי', דרק משום שיש בזה מושג החוב ואשר מצד זה יש בזה גם מושג הכפי' ע"כ יש בזה