אורים גדולים מה

או לא, ולחקור אם מוטל להתערב בזה לכופו או לא, ע"ז י"ל כיון דבכלל סגור בהתמלאות החיוב זכות גדול לפני החייב, ע"כ יש להחליט דבוודאי יעשה מעצמו, כי הכפי' היא חיוב שנוסד על חשש התרשלות, וכיון דבטל החשש בטלה הכפי', אבל בכ"ז לא יתבטל ממנו החיוב, ואם ישאל מב"ד אם הוא חייב או לא יש להם לומר שהוא חייב, כי החיוב הוא חיוב בפ"ע ורק שמהתמלאות החיוב מסתבב זכות לפני החייב שממלא את החיוב, אבל אין לטעות ולומר דכיון דהתמלאות החיוב הוא זכות לפני החייב ע"כ תלוי התמלאות החיוב בידי המתחייב בדעתו ורצונו, כי אם יאבה לוותר על זכותו ולבלי למלאות החיוב הרשות בידו, דזה וודאי אינו, דכל חיוב הוא חיוב בפ"ע והזכות מסתבב ממילא, ושם חיוב מורה ע"ז דהוא מחוייב ועומד למלאות זאת כי הכפי' והחיוב הם שני דברים וכנ"ל, ובספרי הארכתי בזה בכמה כללים והבאתי לזה הסוגיא דערכין (דף כ"א ע"א) מהא דאיתא שם חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, ובגמ' שם פשע בה ולא מייתי דמשמע דבחטאות ואשמות דאין ממשכנין הוא משום דמחלטינן דלא פשע בה, וגם הבאתי הסוגיא דכריתות (דף י"ב ע"א) וגם הסוגיא דב"ק (דף מ' ע"א) הייבי כופר מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי מיחמר חמירי עלי' ולא בעי משכוני' או דלמא כיון דלחברי' הוא דבעי מיתבי לי' ממונא הוא ולא לגבוה הוא ולא חמיר עלי' ובעי משכוני', וכן הבאתי הסוגיא דסנהדרין (דף מ"ו ע"ב) ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר לא בעינא כפרה, וגם בעקר הדבר שכתבתי דהחיוב הוא חיוב בפ"ע והזכות מסתבב ממילא, כתבתי עפי"ז כמה באורים במאמרי חז"ל באגדה ובמד', דהראיתי דכ"כ בכל העונשים מן השמים שנקצבו והושמו על העונות, דמודעת דגם הם מסבבים הזדככות וטוהר הנפש, בכ"ז יש לדעת כי עקרם באים מצד חוקי משפטי העונש וההזדככות באה ממילא, וע"כ אם עשה דבר און כזה אשר כפי חוקי העונש אין להעניש ע"ז, הגם דהאון מעכבו מלהגיע למדרגת ההזדככות הצרופה, בכ"ז אין להענישו למען שיגיע למדרגת ההזדככות כי העונשים באים רק בעת שיש להם מקום כפי חוקי העונשים, ואז באה ההזדככות ממילא, אבל בזמן שאין מקום להעניש עפ"י יסודי חוקי העונשים ממילא אין מקום לעונש, והגם שעי"ז נשאר נעדר ממדרגה הרמה והנשגבה במדרגות ההזדככות, וזש"א כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה (שבת קמ"ט ע"ב), דהכניסה במחיצת הקב"ה היא מן המדרגות היותר נשגבות, והיא מדרגה רמה ונשגבה כזאת אשר גם לכלוך קל מעכב את האדם מלהגיע למדרגה זו, ואמנם בעת שיש על האדם עון גמור דמתחייב בעונש, אז העונש מזכך את האדם ומנקתו, ואחרי קבלת העונש נעשה כמו שלא עיוות מאומה, , וכאלו לא הי' עליו שום נדנוד עון, וע"כ יכול אח"כ להגיע למדרגה היותר נשגבה היינו גם למדרגת התקרבות למחיצתו של הקב"ה, אבל מי שחבירו נענש על ידו הוא אינו מן העונות שעומדים תחת חוקי העונשים כי באמת לא עשה בזה שום דבר און ועול, ורק דבכ"ז יש עליו בעד זה לכלוך קל המונע אותו מלהגיע להמדרגה הנשגבה להכנס במחיצתו של הקב"ה, ולהעניש לו רק בכדי שיגיע למדרגה זו זאת אי אפשר, דהעונשים מסבבים ההזדככות ולא דבאים למטרה זו, והבן היטב. ושם הראיתי דרושמי חקירה זו ניכרות בכמה וכמה הלכות ופה לדוגמא אכתוב רק א' מהן. מודעת דבחבלה יש מקום למלקות ותשלומין, ורק דאין אדם לוקה ומשלם וע"כ יש בחבלה תשלומין ואינו לוקה [וילפינן שם מקרא דמשלם ואינו לוקה, עיי"ה כתובות (דף ל"ב ע"א)], וא"כ מבואר דבחבלה התשלומין פוטר מן המלקות, וכפי החקירה הנ"ל יש לדעת דגם בחבלה הפטור מן המלקות הוא ממילא, דהתשלומין באים עפ"י חוקי התורה, ואחרי דאחד מכללי התורה הוא דאין אדם לוקה ומשלם ע"כ ממילא פוטר התשלום את המלקות, ולפי"ז בחבלה כזאת אשר כפי חוקי משפטי התורה אין מקום לשלם בעדה ממילא נתחייב מלקות, ולזה אם יאבה לשלם בעד חבלה כזאת שעפ"י חוקי התורה אין מקום לשלם בעדה לא יועיל לו השילום לפוטרו מן המלקות, ומשו"ז החובל בחבירו פחות מש"פ לוקה [כתובות (ל"ב ע"ב) סנהדרין (פ"ה ע"א) מכות (ט' ע"א)], ומשמע דגם אם ירצה לשלם בכ"ז הוא לוקה, [והבאתי לזה גם דברי הירו' בב"ק (פ"א ה"א) דאיתא שם הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחלה אע"פ שחזר ונעשה נזק חייב, ובאורו הוא כן, דמתחילה לא הי' בכלל נזק שעומד תחת גדרי התשלומין כי לא הי' בו ש"פ, ואח"כ נעשה נזק דאח"כ יש בו ש"פ, וא"כ יש לפוטרו מן המלקות, בכ"ז כיון דמתחילה לא הי' ש"פ ונתחייב במלקות אינו נפטר גם אח"כ, וא"כ מוכח בבירור דאינו מועיל אם יאבה לשלם בעד חבלה שאין בו ש"פ ואינו נפטר מן המלקות, והגם די"ל דהכא הכוונה בעקר הדין ואיירי אם אינו רוצה לשלם, אמנם הוא דחוק מאד ובלא"ה פשטות הענין משמע כן ואכמ"ל], והוא ג"כ מצד זה דהשילום מסבב הפטור, אבל לא דבא למטרה זו לפטור מן המלקות, וע"כ במקום דכפי חוקי התורה אין מקום לתשלום ממילא חייב במלקות וכ"כ בכפי' ובחיוב וכנ"ל, והבן היטב

למוד נח

כל חיוב החלטי שאחד מתחייב מצד סבה בירוריית, מושג הקיום הוא מצד מושג החוב ומושג הכפי'

א) באור, בחיוב מסכסוך הכחשיי אינו מתחייב רק כשיש גם סיבה בירוריית (למוד ח'), דבסכסוך הכחשיי מכחיש הנתבע, ובכל חיוב שאחד מתחייב בב"ד בעינן שיתמלאו גדרי הידיעה, ואחרי דמכחיש ע"כ