אורים גדולים מד

(למוד נ"א), והכפי' הוא מצד דיש לחוש שיסתרב ויתרשל באשר שיש בזה צד חוב (למוד נ'), וא"כ באה הכפי' רק מצד ספק אולי לא ימלא, ומבואר דבהם הוי הכפי' מושג ספיקיי דמצד הספק משיגים הכפי'

למוד נג

בחיובים עומדים ונפעלים, קשור מושג הקיום עם מושג הכפי' ואינם מתפרדים, ובחיובים יוצאים ופועלים, אינם מתעצמים ויכולים להתפרד, ומצוייר מושג הקיום גם בלא מושג הכפי'

באור, בחיובים עומדים ונפעלים מושג הכפי' הוא מושג ברור (למוד נ"ב) כי אינו מצד הספק, כי בזה שהוטל על ב"ד לקיים נכלל בזה גם מושג הכפי' (באור ללמוד הנ"ל), וכיון שכן הלא הוי מושג הכפי' עצם מעצמי מושג הקיום, וממילא מובן דאינם מתפרדים לעולם, ואמנם בחיובים יוצאים ופועלים דמושג הכפי' הוא מושג ספיקיי (למוד נ"ב), דכיון שהכפי' היא מצד שיש לחוש שיתרשל ויסתרב א"כ באה רק מצד ספק (באור ללמוד הנ"ל), והנה גדר דספק הוא שיחול עליו איזה בירור או איזה הכרעה, ולפי"ז מובן מאליו דאם תהי' איזה הכרעה להכריע את הספק, אז יתבטל מושג הכפי', ומושג הקיום ישאר על מקומו

למוד נד בכל חיוב, יש שני מושנים, א) מושג החוב, ב) מושג הזכות, מושג החוב הוא חוב טבעי וחומרי, ומושג הזכות הוא זכות רוחני ומוסרי: באור, כל חיוב כולל שני מושגים, מושג החוב ומושג הקיום (למוד מח), החוב הוא מצד שיש בזה איזה סבלות והקיום הוא מצד שיש מצוה לקיים (באור ללמוד הנ"ל), והנה הסבלות הוא חוב והוא חוב טבעי וחומרי, דהטבע מרגיש ומחיש את הסבלות הזאת כי הוא לחוב לו, ואולם מצד שיש עליו לקיים זאת כפי חוקי התורה, היינו כפי חוקי המוסר ויסודי חכמת התורה, מובן דהוא זכות לפני הסובל, דעי"ז מתנקה מחוב הרוחני והמוסרי שרבץ עליו, וא"כ הוא זכות רוחני ומוסרי

למוד נה

החלטת שם חוב על החייב מאיזה חיובים, תלוי כפי הערכת מושג ערך החוב הטבעי והחומרי לעומת הזכות הרוחני והמוסרי

באור, בכל חיוב יש שני מושגים מושג החוב ומושג הזכות (למוד נד), והחוב הוא טבעי וחומרי והזכות הוא זכות רוחני ומוסרי (שם), וחוב וזכות הם שני הפכיים, ומעתה מובן דיש ספק איך לקרא את החיוב ביחס החייב אם בשם חוב מצד חוב הטבעי והחומרי, או בשם זכות מצד זכות המוסריי, וקשה לנו להכריע מצד דהוי כשתי הכרעות הסותרות זא"ז, דמושג החוב מכריע לקוראו בשם חוב, ולעומת זה יש מושג הזכות שמכריע לקוראו בשם זכות, וכל שתי הכרעות הסותרות זא"ז מבטלות זא"ז (למוד י"ז י"ח). ואולם בכ"ז יש לפעמים הכרעה באופן אם הכרעה אחת חלושה והשני' חזקה יותר אז החזקה מכרעת את החלושה (למוד י"ט ובאורו), וא"כ גם הכא להכריע אם החיוב מקרי בשם חוב או בשם זכות, יש להעריך ערך הזכות והחוב ועפי"ז יהי' מקום להכריע, דאם הזכות גדול לערך החוב יש לקוראו בשם זכות, ואם החוב גדול ועצום מכפי ערך הזכות אז תתגבר הכרעת החוב ויש לקוראו [להחיוב] בשם חוב, ואחרי דהזכות הוא זכות מוסרי ע"כ יש תמיד לשקול ערך הזכות המוסרי ולהעריך עפי"ז ערך החוב לעומת הזכות

למוד נו

בחיוב שמושג הזכות הרוחני והמוסרי גדול ועצום לעומת מושג החוב הטבעי והחומרי, בטל מושג הכפי'

באור, בחיובים יוצאים ופועלים מושג הכפי' הוא מושג ספיקיי (למוד נ"ב), כי היא [הכפי'] באה רק מצד ספק התרשלות והסתרבות (באור ללמוד הנ"ל), וההתרשלות וההסתרבות שיש בחיוב הוא מצד מושג החוב (למוד נ'), כי בכל חיוב יש מושג החוב (למוד מ"ח), והנה בכל חיוב יש גם מושג הזכות (למוד נ"ד), והיינו זכות רוחני ומוסרי (שם), ובמקום שמושג הזכות הרוחני גדול ועצום לעומת ערך החוב הטבעי נקרא החיוב בכלל בשם זכות (באור ללמוד נ"ה), וא"כ ממילא אין עוד מקום להחשש של התרשלות והסתרבות, ומובן מעצמו דבחיוב כזה בטל גם מושג הכפי'

למוד נז

בחיוב שמושג הזכות גדול ממושג החוב, אם כי אין לכופו, בכ"ז יש לומר לו שהוא חייב כי שם חיוב אינו בטל ממנו: באור, בכל חיוב יש מושג החוב והזכות (למוד נ"ד), והם סותרים זא"ז (באור ללמוד נ"ה), והמושג שהוא גדול ועצום מחבירו מכריע את המושג הסותרו ונקרא החיוב על שמו (שם), וא"כ במקום שהזכות בהחיוב עצום ורב לעומת ערך החוב יש לקרא את החיוב בשם זכות, וממילא בטל בחיוב כזה גם מושג הכפי' (למוד נ"ו), ואולם כ"ז הוא לענין האומד אם יעשה מרצונו