אורים גדולים לט
Urim Gedolim 39 · אורים גדולים · free full Hebrew text
Open in the reader →אין בכחו לבטל ב' עדים (ועי' ב"ב ל"א ע"א ודף ל"ג ע"ב ואכמ"ל] אבל במקום ע"א אמרינן מגו, דע"א הוי בירור אמצעי דהוי ג"כ כעין השערה חזקה, ובירור של מגו הוי ג"כ מגדר בירור אמצעי דהוא ג"כ בנוי על השערה חזקה, ובאה ההשערה הזאת ומבטלת את ההשערה של ע"א
בירור מחיוב הבירוריי מתחלק לשני חלקים, א) בירור הקשור באמונת המתחייב, ב) בירור שאינו קשור באמונת המתחייב
באור, בסכסוך הכחשיי יש גם חיוב בירוריי (למוד ד' ובאורו), ויש שני מיני בירורים, א) עדים וראיה, ב) שבועה, והנה בירור של עדים אינו קשור באמונת המתחייב, דגם אם המתחייב אינו איש נאמן וישר בכ"ז הבירור פועל, אחרי דהבירור הוא עדים, אשר הם וודאי דנאמנים, ואולם בירור של שבועה קשור באמונת המתחייב, דכל כחה של שבועה הוא ענין נאמנות דבשבועה יש להאמינו, וגם אם נימא דשבועה הוא ענין חמור דבני אדם מתפחדים לשבע לשקר, בכ"ז סוף סוף פעולת הבירור קשורה עם נאמנות המתחייב, דאם לא יהיה בו שום קורטוב צד נאמנות אז לא תועיל לו השבועה ולא תקרא בשם בירור
למוד לג חיוב בירור כולל שני מושגים, א) מושג החיוב, ב) מושג התועלת
באור, הנה בעת שמחייבים לאחד שיברר דהאמת כדבריו, יש להשיג דיש בזה מושג החיוב, היינו שיש להבין דיש בזה סבה המחייבתו, דאל"כ לא היו מחייבין אותו. ואם כי כבר כתבנו דבכל חיוב יש סבה, וגם בחיוב אמצעי יש סבה (למוד ד' ובאורו) בכ"ז פה סובבים דברינו, כי על המשיג להשיג ולהרגיש דבהכרח יש בזה ענין חיוב וממילא יחפש הסבה ע"ז. וכמ"כ יש להשיג בזה מושג התועלת, דבזה שפוטרין אותו בהבירור מושג ומוכח דהבירור יועיל לו, דאל"כ לאיזה תועלת יהי' הבירור
תועלת הבירור הקשור באמונת המתחייב, יכול להיות מצד ב' דברים, א) מצד קלות ההכחשה, ב) מצד חומר וחשיבות הבירור
באור, כל חיוב בירור הוא חיוב אמצעי (למוד ו), וכל חיוב יש לו סבה (למוד ה), וחיוב אמצעי יש לו סבה אמצעית (למוד י' ובאורו), והסבה הוא הספק והחשד שיש על הנתבע (באור ללמוד הנ"ל), ובכל בירור יש שני מושגים מושג החיוב ומושג התועלת (למוד ל"ג), ומושג החיוב הוא סבת החיוב (באור ללמוד הנ"ל), וממילא מוכח דמושג החיוב הוא החשד, ובירור שבועה הוא בירור הקשור באמונת המתחייב (באור. ללמוד ל"ב), וא"כ תועלת השבועה היא אמונת הנתבע, וא"כ לפי"ז בבירור שבועה יש שני הפכיים בנושא אחד, דמצד מושג החיוב מוכח דיש מקום לחשדו וכנ"ל, ומצד מושג התועלת מוכח דהוא נאמן ואין לחשדו, וקשה מאד דהא הוי תרתי דסתרי חשד והעדר החשד, וע"כ דעקרא דמילתא כן הוא, דכל בירור שבועה יכול להיות מצד שני דברים, א) מצד קרות הכחשה, היינו דיש מקום לומר דההכחשה לא הוית הכחשה פנימית, דמודעת דיש הכחשה חיצונית ושפתיית (למוד כב), והכחשה חיצונית אינה נקראת בשם הכחשה ואינה פועלת פעולת ההכחשה (למוד כג), וא"כ במקום דיש לומר דההכחשה הוית הכחשה חיצונית, יש לומר דהיא נעדרת החשד, ועל ידי הכחשה כזאת אינו מותח עליו קו של חשד לפגום אמונתו, וע"כ מועיל בירור השבועה. ואמנם גם במקום דאין לומר דהוי הכחשה חיצונית, דכפי גדרי וציוני ההכחשות החיצוניות והפנימיות אין לומר על ההכחשה דהוית הכחשה חיצונית, י"ל דבכ"ז יש מושג התועלת, דיש לסמוך על שבועתו מצד כבידות וחשיבות הבירור, דשבועה היא חשובה מאד, והיא כבידה בערכה לענין הכחשה, והיא חמורה מאד, וע"כ י"ל דגם מי שמכחיש בממון ומכוין להכחיש גם בלב, בכ"ז אין עוד ראיה כי ירהיב בנפשו לשקר גם בשבועה החמורה והחשובה מאד, ואשר בה קשורים כל רגשי אמונת לבב האדם, והאיש שחסר לו רגשות האלה אין לו עוד כל רגש אמונה, בעת אשר הכחשת ממון קלה בעיני האדם, ובהכחשתו אין עוד סימן ברור וציון אמיתי דנאבדו ממנו כל רגשות האמונה, וכש"א חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא
כל חיוב, כולל שני מושגים, מושג חחיוב, ומושג הרשיון
באור, כל מקום שב"ד יחייבו לאחד באיזה דבר, יש להבין דיש לו רשות מן הדין לעשות כן, דלא יחייבו לאדם לעשות דבר שיש בזה איסור, וא"כ כמו שיש להשיג בהחיוב מושג החיוב, דאם לא הי' סבת החיוב לא היו מחייבים אותו (למוד ל"ג ובאורו), כן יש להשיג בזה מושג הרשיון, היינו דיש להבין, דהחיוב שמחייבים לו יש לו רשות מן הדין לקיים את החיוב הזה: