אורים גדולים לז

הבירור על הסך שהתברר ע"י הבירור, והוא מובן גם מאליו דהלא חיוב החלטי אי אפשר להיות רק ע"פ בירור החלטי וכנ"ל, ובירור החלטי לא יתכן רק על סך המתברר ולא על מה שאינו מתברר, וגם אם יזדמן אשר מהסך שמתברר עפ"י הבירור יש לשער גם על המותר, בכ"ז אין לחייבו על המותר בחיוב תשלומין, כי השערה כזאת [שמשערין מהמקצת שמתברר גם על המותר], גם אם תהי' השערה חזקה, בכ"ז אינה מגעת למדרגת בירור החלטי, ואולם בבירור אמצעי יש שני מיני בירורים דבירור אמצעי הוא ע"א והודאה במקצת (באור ללמוד כ"ט)

והנה בירור אמצעי של ע"א פועל רק על מה שמתברר, דעל כמה שהעד האחד מעיד שחייב לו מחוייב הנתבע להביא בירור להיפוך. ואמנם בירור של הודאה במקצת פועל על מה שאינו מתברר, דהבירור הוא על הסך שהודה וזה הסך משלם, ובכ"ז פועלת הודאתו לחייבו בחיוב בירורי גם על השאר שלא נתברר כלל בהודאתו, והוא מובן גם בשכל, כי כל חיוב אמצעי יש לו סבה אמצעית המסבבת את החיוב האמצעי (למוד י' ובאורו), וכל בירור אמצעי המסבב חיוב אמצעי אם שיש לו ג"כ גבולים, בכ"ז אינם מצומצמים והם מתפשטים (באור ללמוד י"א), ובכלל, סבת חיוב בירורי הוא כעין השערה חזקה, וא"כ ממילא אם ע"י הבירור תהיה השערה חזקה גם על מה שאינו מתברר, וודאי דמתחייב בחיוב בירור אמצעי. ואמנם הבירור שפועל גם על מה שאינו מתברר הוית פעולה חזקה, ומצד זה יש למוד תמיד ערך הפועל והפעולה, וכבר כתבתי בספרי בזה כלל מיוחד בענין האיכות והכמות, והעירותי ע"ז מהא דב"מ (דף מ"ח ע"ב) דאמרי' שם קרקע דבכספא קני ליה ממש קני ליה לכולה, מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מש"פ לא קני ליה לכולה, וכתבתי דהוא ג"כ מזה הגדר דלפעול על השאר אינו פועל רק מי שכחו חזק עייש"ה, ויש להאריך שדש עוד מכ"מ, ואכ"מ

למוד לא ברור החלטי ותכליתי, מתבטל רק בבירור כזה שמתקיים, ובירור אמצעי מתבטל גם בבירור אמצעי אחר

א) באור, ברור החלטי יש לו גבולים מצומצמים (באור ללמוד י"א), ואינו מתבטל רק בהבירור שמתקיים, כמו דבר שמתקיים עפ"י ב' עדים מתבטל ע"י ב' עדים, והגם דבספרי ערכי המושגים ערך הכרעות המבטלות, כתבתי דהמבטל צריך להיות גדול יותר בכמותו ובאיכותו מהמבוטל, ואולם בב' עדים אם המבטל שוה כהמבוטל ממילא אינו יכול לפעול, דהא כל ב' עדים רוצים לפעול, וע"כ בעת שיש כח אחר הפכיי שפועלים בשוה מתבטלת פעולתם, וממילא בטלה העדות, וכמו דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמה אחזקה (יבמות ל"א ע"א), וכן אוקי תרי להדי תרי וארעא אוקמא בחזקת בר שטיא (שם וכתובות כ' ע"א), וכן אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא (ב"ב ל"א ע"א ועיי"ש כל הסוגיא), וכהנה רבות, ובכל אלה הכוונה דכיון דהבירור המבטל, כחו כבירור המקיים, ממילא אינו יכול לפעול, וחזר הדין להיות כאלו לא היה בירור כלל, וכ"כ דבר המתקיים בהודאת פיו מתבטל ג"כ בהודאה הסותרת, וכש"א בגיטין (מ' ע"ב) כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב לי ולא נתן לי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי, והכוונה כיון דהוי שתי הודאות הסותרות זו את זו, ממילא נשאר הקרקע והעבד תחת יד הבעלים מצד חזקת מ"ק, וכמו שפי' שם הרשב"א בחידושיו, ועי' בפ"י בחידושיו בד"ה הודאת, מש"כ בדברי הרשב"א, ועי' בריטב"א בחידושיו, ועי' בקצוה"ח (סי' פ"ח סק"ט)

ב) וכן מוכח הכלל הזה דהודאות הסותרות אינן פועלות מאומה, מהא דאיתא בב"ב (דף קל"ה ע"א) אלא דקא אמרי לא אחינו הוא אימא סיפא, נפלו לו נכסים ממקום אחר, ירשו אחיו עמו, הא אמרי ליה לאו אחונא הוא, והיינו אף דאיהו מודה דהם אחיו ולפי"ז יש להם לרשת ג"כ, מכ"מ הוו כשתי הודאות הסותרות זא"ז דאינן פועלות כלל, ואחרי דהוא יורש וודאי וקיימו בחזקתיה והם יבאו לקחת רק בחזקת הודאתו, א"כ יש הודאתם הסותרת אשר ממילא מתבטל כח ההודאה, ואין בהכלל הזה שום חולק, וכל מי שיחשוב שיש מי שחולק ע"ז וסובר דשתי הודאות הסותרות זא"ז אינן מבטלות, הוא ממש כמו שיחשוב שיש שחולקים על הכלל דב' פעמים ב' אינן עולים למספר ארבעה, ואולם המקומות דמראים דיש שחולקים ע"ז, וכמו שם בגיטין דהרבה מן הראשונים פירשו דמשום הכי פועלת הודאת העבד והודאת המקבל מתנה בשדה ולא הודאת הנותן, משום דהודאת הנותן אינה הודאה ברורה עייש"ה ברש"י ובתו' וברא"ש ובר"ן, וא"כ משמע דמשו"ה נשארו [העבד והשדה] תחת יד בעלים הראשונים רק משום דהודאתם אינה נקראת בשם הודאה, אבל אם היתה הודאה גמורה היתה פועלת ההודאה להוציאם מרשותם להעבד ולהמקבל, ולא אמרינן דבלא"ה [גם אם נימא דהודאת הבעלים הוית הודאה] יש להם [להעבד ולהשדה] להשאר תחת יד הבעלים הראשונים משום דשתי הודאות הסותרות זא"ז אינן פועלות מאומה, וממילא אינם יוצאים מחזקתם, וא"כ מוכח לכאורה דחולקים על הכלל הזה, ועוד יש איזה מקומות שמראים לכאורה דיש שאינם מחזיקים את הכלל הזה לכלל קיים ונאמן: אמנם באמת כבר כתבתי דהוא דבר שאי אפשר שיחלוק ע"ז שום איש, ואמנם בכ"מ שמצינו כעין מחלוקת בהמשפט הזה, יש לדעת דהמחלוקת הוא בנושא המשפט ולא בנשוא המשפט, דהנה יסוד המשפט הוא ששתי הודאות הסותרות זא"ז מבטלות זא"ז, ויש בזה נושא