אורים גדולים לו

ללמוד ט"ז), מובן מאליו דשתי הכרעות הסותרות זא"ז ואחת מהן היא מהכרעות המדעיית ואחת מהכרעות החושיות והטבעיות, מכרעת ההכרעה החושיית את ההכרעה המדעית

למוד כז

ההכרעה תתבטל בשני אופנים, א) מצד אפשרות ההסכם וההשתוות, ב) מצד הניגוד המוחלט

באור, סברת הכרעה הוא שיש להכריע את הספק, שיש לומר דהפרט הזה הנידון משתווה עם הכלל (למוד כ"ה ובאורו), ומעתה מובן דההכרעה תתבטל בשני אופנים האלה, א) מצד אפשרות ההסכם וההשתוות, היינו במקום דגם אם לא נכריע כן, בכ"ז לא ינגד הפרט אל הכלל, אז אין עוד להכריע, וכמו בההכרעה דאין אדם מעיז דיסוד ההכרעה הוא מצד הסברא דאין אדם מעיז, משום דמודעת דכלל אנשים אינם מעיזים, ע"כ יש להכריע דהאמת הוא כדברי הנתבע, דאם נימא דהאמת הוא כדברי התובע והנתבע רוצה להכחישו, א"כ בהכרח דהוא מעיז פניו ויוצא מכלל האנשים שאינם מעיזים (למוד הנ"ל ובאורו), וכיון שכן מובן דבמקום די"ל דאפי' אם מכחיש מכ"מ אינו יוצא מכללי האנשים, דבכ"ז משתווה עם כלל האנשים דהכחשתו לא נקרא כלל בשם העזה, והיינו די"ל דהוי הכחשה חיצונית מצד שמשתמיט (למוד כ"ד ובאורו), ממילא לא נקרא עוד בשם העזה, דכל הכחשה חיצונית אינה נקראת בשם העזה (למוד כ"ג), א"כ אין בזה שום הכרעה, אחרי דאפשר דגם בלא ההכרעה, בכ"ז אינו יוצא מן הכלל. ב) מצד הניגוד המוחלט, והיינו במקום שבין כך וכך יוצא הנתבע מהכלל, וגם אם ההכרעה תכריע את הכרעתה בכ"ז יוצא בזה מן הכלל, אז ממילא בטלה ההכרעה מכל וכל, וכמו אם הכחישו בכולה ונתאמת בראי' גמורה שבמקצת כיחש לו בוודאי, ונחקור על השאר ונאבה לאמת את דברי הנתבע על השאר שלא נתברר מצד ההכרעה דאין אדם מעיז פניו, יש מקום לומר דע"ז אין להשתמש בכח הכרעה זו, אחרי דבין כך וכך יוצא מהכלל, כיון דהעיז פניו בוודאי במקצת

למוד כח

בירור החלטי ותכליתי, פועל פעולה חיובית

באור, בירור החלטי ותכליתי, הוא בירור של ב' עדים או הודאת פיו, כי הם מחייבים חיוב ממון (למוד ט' ובאורו), והבירור הוא שמאמתים את דברי התובע, וזו היא פעולה חיובית (באור ללמוד כ"א)

למוד כט

בירור אמצעי בפעולתו, מתחלק לשני חלקים, א) פעולה חיוביית, ב) פעולה שליליית

באור, בכלל יש שני מיני בירורים אמצעים המניעים ומסבבים חיוב אמצעי, היינו חיוב שבועה, והוא: א) ע"א, ב) הודאה במקצת, [בשבועת שומרים הארכתי שם, ואכ"מ], והנה פעולת הבירור של ע"א הוי פעולת החיוב, כי גדר של פעולת החיוב מה שהפעולה היא להאמית דברי התובע ולהכריע כדבריו (באור ללמוד כ"א), וע"א מאמת דברי התובע, ואם כי אינו מאמת ומברר לגמרי והוי רק בירור אמצעי, בכ"ז כמה שמברר מברר בחיוב, אמנם בהודאה במקצת יש פעולה חיוביית ויש פעולה שליליית, דמזה שמתאמתת התביעה במקצת יש הכרעה גם על השאר דהחלק מעיד על הכלל, וזהו פעולה חיוביית, וכמ"כ יש בזה פעולה שליליית, דהנה להתובע והנתבע יש לכל אחד ואחד הכרעה העומדת להכריע כדבריו, להתובע מצד חזקה אין אדם תובע וכו', ולהנתבע מצד חזקה דאין אדם מעיז וכו' (באור ללמוד י"ח), וע"כ אינן פועלות כמשפט שתי הכרעות הסותרות זא"ז (שם). והנה עי"ז שהודה במקצת ממילא נעשה ההכחשה רק הכחשה במקצת, והכחשה במקצת הוית רק הכחשה חיצונית ושפתיית (למוד כ"ד), והכחשה חיצונית אינה נקראת בשם העזה (למוד כ"ג ובאורו), וא"כ בטלה החזקה דאין אדם מעיז, וממילא נתחזקה החזקה דאין אדם תובע, כי בכל שתי הכרעות הסותרות זא"ז, אם נחלשה ונתבטלה הכרעה אחת מתחזקת הכרעה השניה (למוד י"ט) ופעולה כזאת נקראת פעולה שליליית, אחרי דפעולתה לבטל החזקה המנגדת (באור ללמוד כ"א), וא"כ מבואר דבהודאה במקצת יש שתי פעולות, פעולת חיוביית, ופעולת שליליית

למוד ל

בירור החלטי ותכליתי פועל רק על המתברר, ובבירור אמצעי יש שני מיני בירורים, יש בירור שפועל ג"כ רק על המתברר, ויש בירור אמצעי שפועל גם על מה שאינו מתברר

באור, בירור החלטי ותכליתי הוא בירור כזה שפועל לחייב חיוב תשלומין (למוד ט' ובאורו), והבירור הזה פועל רק על המתברר, כמו שאחד תובע מנה מחבירו והוא מכחישו והתובע מביא עדים שחייב לו מנה, ומחייבים לו מנה מצד הבירור, הבירור הזה נקרא בירור שפועל על המתברר, כי הם בררו על מנה, והתברר עפ"י בירורם סך מנה, וע"כ מחייבים אותו במנה, (וכ"כ בהודאת פיו כמובן], וא"כ פעל