אורים גדולים לה

הליכות טבע הנפש היא מאת הבורא ב"ה], ועי"ז יתברר הספק, כי הנה האנשים בכלל טבועים במטבע מיוחדת בכל פרט ופרט, וחז"ל בקדושתם הטהורה ובחכמת נפשם הקדושה עמדו על כל תכונות אנשי האומה הקדושה וטבעם, וגדרום בכל העניינים העקרים הגודרים את האדם באשר הוא אדם ואת היהודי באשר הוא גם יהודי, והוא למוד לשמור את דתו ואמונתו, ואשר עי"ז הוטבע בו בטבע רגשות יקרות ומדות נעלות ונכבדות, ועל פי השקפה הזאת, עשאו כללים מיוחדים בנוגע לכל תכונותיו, כי הם נלקחים מתכונת האיש הישראלי ומכל פרטיה, כמו בחיים, בבריאות, בטבע, ביראת ה', ברגשות עדינות, ברגשי כבוד, ברגשי מוסר, בשמירת הכסף והתקשרות האדם אליו, בהליכות המסחר, ובכל מקום שאנו מוצאים הכרעה על איזה ספק בנוגע למצב האדם ובריאותו ותכונותיו, יש לדעת כי היא בנויה על חלק אחד מחלקים הנ"ל המתעצמים בתכונת האדם, כמו חזקת חיים, חזקת הגוף, חזקת כשרות, חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו (שבועות מ' ע"ב), חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין (שבועות מ"ה ע"ב), אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד (גיטין מ"ה ע"א ובכ"מ), לא עביד אינש דפרע תוך זמנו (ב"ב ה' ע"ב), אין אדם משטה בשעת מיתה (ב"ב קע"ה ע"א) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (כתובות ע"ג ע"א ובכ"מ), אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה (גיטין פ"ט ע"ב ובכ"מ), אין אדם מוציא דבריו לבטלה (ערכין ה' ע"א ובכ"מ), אין אדם עושה קנוניא על ההקדש (שם כ"ג ע"א ובכ"מ), וכהנה הכרעות רבות הנמצאות בש"ס עצמו מספר, וכל אלה מוסדות על חלקי עצמות טבעי האדם ותכונותיו וכשרונותיו. ובספרי הארכתי הרבה בע"ה בזה, ובררתי כל הכרעה והכרעה לאיזה חלק מהחלקים הנ"ל היא שייכת, ובכלל הראיתי דנחוץ מאד לדעת מאד שורש של כל הכרעה והכרעה ומקורה, ולאיזה חלק מחלקי עצמיות ותכונות האדם היא שייכת, והראיתי דהתחלפות חלקי ההכרעות תגרום מבוכה ובלבול הדעת, ובררתי דעל כמה וכמה יש באמת מקום לספק במקורן ושורשן, ואשר מהספק יש תוצאות גדולות לדינא אין ערוך, ולפתור את הספק יש לעיין במתינות ובישוב הדעת, ואין ערוך ליקרת הידיעה הזאת לעמוד על כל הכרעה והכרעה האמורה בש"ס ופוסקים אשר היא בנוי' על טבע האדם ותכונותיו, לדעת לאיזה חלק מחלקי עצמות ותכונות וכשרונות האדם היא שייכת, ואמנם כן שבההכרעות האלה מתחלקות כפי חלקי האדם הכללי שמתחלק לאיזה חלקים, בטבע, ביושר, ברגשי המוסר, ברגשות עדינות, ברגשי הכבוד, בעצמות, בכשרונות, בתכונות, וכהנה, דכל אלה הם חלקים שמתכללים בהאדם בכלל, א"כ יסוד ההכרעות הוא, סברת הכנסת הנושא הפרטי בתוך הכלל, וכמו ההכרעה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו דבאה להכריע איזה ספק, [דלולא ההתנגדות שיש לההכרעה הזאת היתה מועלת (באור ללמוד י"ח), וגם אם נימא דבכ"ז אינה פועלת בפועל, מכ"מ ברור דהיא מכלל הכרעות שישנן בשכל, דהא יש הכרעות שישנן בשכל ומצטרפים להכרעה אחרת (למוד כ') וא"כ יש עליו שם הכרעה], ואם נעמוד על טיבה של הכרעה זו, נראה דיסודה היא השתוות הנושא הפרטי אל הכלל, דהלא היא באה במקום דיש לנו ספק על דברי הנתבע אם הם אמתים, והוא ספק פרטי, דבפרט זה יש להסתפק, וע"כ אחרי שאנו יודעים כי יש בטבע האדם מצד רגשותיו העדינות או המוסריות לבלי להעיז, וא"כ כלל האנשים אינם מעיזים, ואם נאמר דהנתבע הפרטי הזה משקר נהי' מוכרחים לומר דהוא מעיז פניו, וא"כ יהי' נחלק ונבדל הך נתבע הפרטי מכלל הנתבעים, והתביעה הפרטית הזאת מכללי התביעות, ואחרי דהוא כלל גדול דיש להשוות את הפרט אל הכלל, ע"כ ממילא יש מצד זה להכריע את הספק הזה, ועל דרך זה הולכות כל ההכרעות הנ"ל, באופן דנתברר לנו דכל יסודה של הכרעה היא הכנסת הפרט המוכרע בתוך הכלל וחשתוותו אליו, וההכרעות מתייחסות לגדר דרובא, ובספרי הארכתי עוד הרבה בזה ואכמ"ל

למוד כו

הכרעות הם בירורים מדעים, וההכרעה שנוסדת על בירור חושיי היא חזקה יותר ובכחה להכריע הכרעה מדעית שכנגדה

באור, הכרעה היא הכנסת הפרט המוכרע בתוך הכלל והשתוותו אליו (למוד כ"ה), והוא רק בירור מדעי, דיש להבין בשכל ובמדע דראוי לומר דהפרט הזה אינו מתחלק מהכלל אלא שהוא מתדמה אליו והוא מגדר דרובא (באור ללמוד הנ"ל), וסוף סוף אין לנו בירור מוחלט דהוא כן, אלא שיש לשער דהנושא הפרטי הזה הוא מן הכלל, ואמנם אם איזו הכרעה התבררה לעינינו דהיא כן, אז נוסדת ההכרעה הזאת על בירור חושיי, ומובן מעצמו דהיא פועלת יותר, דאז אין עוד שום מקום ספק בזה דמה שמתברר בחוש אינו נכנס בגדר ספק כלל, וגם בגדר ספק רחוק איננו עוד

והנה שתי הכרעות הסותרות זו את זו הן מבטלות זו את זו (למוד י"ח), וע"כ אם תחלש הכרעה אחת תתחזק ההכרעה שכנגדה (למוד י"ט), ומובן ממילא דכמ"כ אם תתחזק הכרעה אחת תכריע את ההכרעה שכנגדה, דבמדה דהיא מתחזקת נקראת ההכרעה שכנגדה לעומתה בשם חלושה, והוא כלל גדול דהחזק מכריע את החלש, ואחרי דבירור חושיי וטבעי אלים יותר כנ"ל, וכמו שנתבאר גם לענין בירור של ב' עדים ובירור של הודאת פיו (באור