אורים גדולים לג
Urim Gedolim 33 · אורים גדולים · free full Hebrew text
Open in the reader →שבועה לשון הטלה והעמסה, וגם על שבועה דאורייתא, יען כי היא מתייחסת לחיוב מעמסיי
בבירורים גמורים וחלוטים המחייבים חיוב גמור יש שני מינים, א) בירור מוסריי ומדעי, ב) בירור טבעי וחושיי
באור, מודעת דבירור של חיוב ממון הוא עפ"י שני עדים או הודאת פיו דשניהם מועילים לחייב ממון, ואולם הבדל גדול יש ביניהם, דהבירור דב' עדים הוא בירור מוסריי ומדעי דאינו מגיע לבירור גמור לבירור טבעי וחושיי, ורק שהתורה האמינה לעדים, ואמנם הודאת פיו הוי בירור טבעי וחושיי, כי מתאמתת גם בטבע ובחוש, והוא כמו שנתבאר דיש אמות הטבעי, ואמות המוסריי, (פרק ד' אות ב') והיא היא
בסכסוך חכחשיי יש שתי הכרעות הסותרות זו את זו ומבטלות זו את זו
באור, בכל הכחשה שאחד מכחיש את השני יש מקום לאמת דברי כל אחד מצד חזקת כשרות וכדומה, ואולם אחרי כי חזקה כזאת יש לכל אחד, מחלישות זו את זו ומבטלות זא"ז ואינן פועלות כלל, כי הוא כלל גדול דשני כחות המנגדים זא"ז, אינם פועלים כלל
בסכסוך הכחשיי בממון, יש הכרעות מיוחדות שויסודן רק בתביעת ממון, ובעת שלכל אחד יש הכרעה הן מבטלות זו את זו
באור, בכל סכסוך הכחשיי יש שתי הכרעות הסותרות זא"ז (למוד י"ז), וממילא הן מבטלות זא"ז ואינן פועלות כלל (באור ללמוד הנ"ל), ואולם בתביעת ממון יש הכרעה מיוחדת, די"ל חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו ממון, כמו דאיתא בשבועות (דף מ' ע"ב), וא"כ יש הכרעה לאמת דברי התובע, וההכרעה הזאת היא רק בתביעת ממון, דיש לומר דאם לא הי' מגיע לו לא הי' תובע, אמנם נגד זה יש ג"כ הכרעה הסותרת די"ל חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, וכמו דאיתא בשבועות (דף הנ"ל), והוא ג"כ הכרעה מיוחדת בסכסוך הכחשיי בממון, די"ל דאין בטבע האדם להכחיש ולהעיז את בע"ח, וממילא אינן פועלות כלל, דשתי הכרעות הסותרות זא"ז מבטלות זא"ז (למוד י"ז ובאורו)
בשתי הכרעות הסותרות זו את זו, אם תחלש הכרעה אחת תתחזק ההכרעה שכנגדה
באור, למוד זה מבואר מאליו, דאחרי שההכרעה הסותרת מנעה פעולת ההכרעה שכנגדה, א"כ אם תתבטל ההכרעה הסותרת ממילא תתקיים ההכרעה שכנגדה ובמדה שתחלש ההכרעה ההיא [הסותרת] תתחזק ההכרעה שכנגדה, דההכרעה הסותרת לא בטלה מכל וכל ולא עקרה, רק שהשביתה והפסיקה מלפעול פעולתה, וא"כ כשתסור כח במשבית תחל לפעול, וכבר הארכתי בזה בספרי ערכי המושגים בערך הכרעות הסותרות, ובספרי משה ובני ישראל כתבתי פרק שלם בעניינים אלה, וחקרתי שם כמה חקירות בזה, ובארתי כמה מאחז"ל באגדה ובמדרש בעניינים אלה
יש הכרעות הפועלות למעשה, ויש שאינן פועלות למעשה, אבל בכ"ז כיון שהן הכרעות בשכל, יכולות להצטרף להכרעה אחרת
באור, כל בירור שמועיל אם לחיוב ממון אם לחיוב שבועה נקרא בשם הכרעה הפועלת, ולהכרעה מבירור כזה יש לה גדרים מיוחדים אימתי תקרא בשם הכרעה הפועלת, דבירור החלטי ותכליתי המועיל לחיוב ממון, וודאי דיש לו גבולים מיוחדים ומצומצמים (באור ללמוד י"א), ובירור אמצעי אם כי אין לו גבולים מצומצמים (באור ללמוד הנ"ל) מכ"מ יש לו גבולים ורק שהם מתפשטים (באור ללמוד י), והיינו דמצד פעולתם יש להם גבולים מיוחדים עד מתי יכולים לפעול, עכ"פ הכרעות האלה נקראות בשם הכרעות הפועלות, אמנם יש הכרעות כאלה שאינן נחשבות גם לבירורים אמצעיים, וע"כ אינן פועלות גם על חיוב שבועה, ובכ"ז בערך זה שנקראות בשם הכרעות מועילות מעט, ואם רק ישנן בשכל אינן מתבטלות מכל וכל, אלא שאינן פועלות משום דאינן מספיקות לפעול, ובכ"ז יש בהם איזה כח הכרעה דאין להכחיש מה שמושג בשכל, וממילא אם תצטרפנה אליהן עוד איזה הכרעה יכול להיות כי שניהן ביחד תפעלנה, כי שני הכחות ביחד יספיקו לסבב את החיוב, כי הכח שלא פעל לא נתבטל משום זה ורק שלא פעל מצד חולשתו, וכשמשיג עוד איזה כח, חוזר וניעור עם הכח ההוא ופועלים ביחד