אורים גדולים לב

דרק שני הקצוות הממשיים הם הגבולים, וכל הקווים האמצעים העומדים בין שני הקצוות הם נחשבים לאמצעים, ומובן ממילא דהם מרובים באין ערוך לעומת הקצוות, ויחס סבת חיוב הבירור לעומת סבת חיוב החלטי, הוא ממש כיחס קווים האמצעים לעומת הקצוות, דסבת חיוב החלטי יש לו קצוות ידועים עדים והודאת פיו, אבל בירור אמצעי המסבב חיוב אמצעי, הגם שיש לו ג"כ גבולים (באור ללמוד י'), בכ"ז אינם מצומצמים כ"כ, והם מתפשטים מאד, דאחרי דיש לו שם אמצעי מתפשט מציאותו בכמה אופנים, וא"כ ממילא מובן דאינם כבידות וחשובות כ"כ, ובכלל יש לדעת דסבת חיוב בירוריי הוא כעין השערה חזקה וגבולותי' מתרחבות

למוד יב סבה שאינה מספקת בעצמה לסבב חיוב תשלומין, מסבבת חיוב תשלומין בתורת סבה דסבה

באור, החיוב הוא מסובב, והדבר שמסבב את החיוב הוא הסבה (למוד ה), והחיוב תשלומין מסתבב רק מסבה אשר בכחה לסבב חיוב תשלומין (באור ללמוד הנ"ל), וסבת הבירור מספקת רק לחייב חיוב בירוריי (למוד י' למוד י"א), ובכ"ז ידוע דאמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם, וא"כ מצינו דסבה האמצעית גורמת חיוב תשלומין והוא לכאורה נגד הלמוד הנ"ל. אמנם באמת אז אינה פועלת הסבה הזאת בדרך ישר על החיוב התשלומין כי היא פועלת רק כפי כחה לחייב חיוב בירוריי, ואולם החיוב בירוריי הזה מסבב עוד החיוב תשלומין באופן דהסבה הראשונה הוי רק סבה דסבה, דהיא סבבה את החיוב בירורי והחיוב בירוריי מסבב את החיוב תשלומין, ובספרי כתבתי דהוא כלל כולל שיש כמה סבות שפועלות יותר מכפי כחן ע"י שתהינה סבות דסבות, וכמו בע"א לשיטת הרמב"ם דמסבב חיוב מיתה [עיי"ה בספרי עדות ביעקב סי' ז'] וביחוד בארתי עפי"ז הבעי' בגיטין (דף פ"ג ע"ב) היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו כו', אבל הכא כיון דפסקה פסקה, הך סברא של כיון דפסקה פסקה, היא מיוסדת ג"כ על הסברא הנ"ל, ודברתי שם הרבה בבאור דהבעי' הנ"ל, וגם בארתי עפ"י כלל זה כמה מאמרים באגדה ואין קצה ליקרת ערכו

למוד יג

בחיובים יש שני מינים, א) חיוב פנימי, או חיוב המתעצם בהמתחייב, ב) חיוב חיצוניי או חיוב מעמסיי

באור, בחיוב תשלומין יש שתי מיני מטרות, א) מטרת המקבל, והוא כל חיוב ממון דיסוד ומטרת התשלומין הוא כדי שיגיע התשלומין ליד המקבל, ב) מטרת הנותן, כמו חיוב קנס דיסודו הוא רק לחייב את הנותן (פרק א' ופ"ב ופ"ג), ובשום לב יש לראות דבכ"מ דהמטרה הוא מטרת המקבל הוא חיוב פנימי, דהחיוב הזה מתעצם בפנימיותו של החייב כי הוא בעצם חייב לתת כסף לחבירו, וע"כ לא מהני הודאה (פרק ד'), אבל במקום דהמטרה הוית מטרת הנותן, א"כ מצד עצם הדין אין לו לתת והוא רק חיוב חיצוני ומעמסיי שמרחף עליו כי התורה העמיסה עליו החיוב הזה, ומשום זה יש מיצועים שמסירים את החיוב כהודאה וכנ"ל, ויוצא מזה דיש שני מיני חיובים והם מתייחסים לעומת השתי מטרות שיש בחיובי תשלומין, דחיוב פנימי והמתעצם בהמתחייב מתייחס לעומת החיוב שיש בו מטרת המקבל, וחיוב חיצוניי ומעמסיי מתייחס לעומת החיוב שיש בו מטרת הנותן

למוד יד

חיוב חיצוניי ומעמסיי, הוא חיוב קל לעומת חיוב פנימי

באור, חיוב חיצוניי ומעמסיי מתבטל בנקל יותר מן החיוב הפנימי והמתעצם, כי מתבטל בהודאה (באור ללמוד י"ג), וידוע דביטול של כל דבר הוא כפי ערך קיום הדבר, דדבר שקיומו חזק ועז גם ביטולו קשה וכבד, ומה שקיומו חלש ביטולו קל, וגם מובן זאת מאליו דחיוב חיצוני ומעמסיי הוא חיוב קל יותר מחיוב פנימי, כי מודעת דכל פעולה חיצונית חלושה יותר מפעולה הפנימית, וא"כ ממילא מובן דחיוב חיצוני ומעמסיי קל יותר מחיוב פנימי והמתעצם בהמתחייב

למוד טו

חיוב בירוריי הוא כמו חיוב חיצוני ומעמסיי

באור, חיוב בירוריי הוא חיוב קל (למוד יא), וסבת החיוב היא ג"כ סבה קלה (למוד הנ"ל), ואחרי שחיוב בירוריי הוא חיוב כזה שבא גם ע"י סבה קלה, מובן דיכול להיות שיהי' חיוב חיצוניי ומעמסיי, דהא בחיובי תשלומין יש ג"כ חיובים חיצונים ומעמסיים (למוד יג), וסבת חיובם קלה נגד סבת החיובים הפנימיים, דהא כל חיוב הוא מסובב (למוד ה), ואחרי דחיוב חיצוני ומעמסיי הוא חיוב קל מן החיוב פנימיי (למוד י"ד) ממילא מבואר דגם סבת של חיוב חיצוני היא סבה קלה, ויוצא מזה דחיוב חיצוני ומעמסיי בא גם ע"י סבה קלה, ואחרי דחיוב בירורי בא ג"כ ע"י סבה קלה, מובן דיכול להיות שהוא חיוב חיצוני ומעמסיי, ומצינו כ"פ בגמרא שאמרו על