אורים גדולים לא

בזה לחייבו (למוד לבאור הנ"ל), וממילא מבואר דבחיוב מסכסוך עצמיי יש רק סבה אחת סבה עצמיית, והיינו הדבר המסבב את החיוב

למוד ח

בחיוב מסכסוך הכחשיי יש שתי סבות, א) סבה עצמיית, ב) סבה בירוריית

באור, סכסוך הכחשיי הוא, אם הנתבע מכחיש את התובע (באור ללמוד א), ובכל חיוב שאחד מתחייב בב"ד בעינן שיתמלאו שני גדרים גדרי החיוב בעצם וגדרי הידיעה (למוד ב), וא"כ מצד גדרי החיוב בעצם יש בזה סבה המסבבת את החיוב בעצם, דאל"כ לא יחייבו ב"ד, והגם שהנתבע מכחיש עצם הדבר וא"כ י"ל דמודה דבגוף הדבר יש חיוב דאל"כ למה לו להכחיש, אמנם באמת מזה אינו ראיה די"ל דקושטא קאמר הנתבע, ובלא"ה מצד זה אינו מתחייב הנתבע, וע' ב"ב (ה' ע"א) ואו"מ (סי' י"ז סי"ב ברמ"א). ומצד גדרי הידיעה בהכרח שיש סבה בירוריית סבה כזאת המספקת לברר את החיוב תשלומין, דבלא"ה לא. יחייבו את הנתבע בזה דהתובע מכחיש לו, והדבר הזה המספיק לברר החיוב הוא הסבה הבירוריית

למוד ט

הבירור בחיוב תשלומין מסכסוך הכחשיי, הוא החלטי ותכליתיי

באור, בכל חיוב מסכסוך הכחשיי בהכרח שיש גם סבה בירוריית (למוד ח), והחיוב הוא מסובב (למוד ה'), והוא מתערך בערך הסבה (באור ללמוד הנ"ל), וממילא מוכח דבחיוב תשלומין יש בירור כזה שהוא מחליט טענת התובע ומביאה לתכליתה, דהתשלומין הוא קץ ותכלית מן מדרגת החיוב, [דיותר מחיוב תשלומין אינו מצוייר בחיוב ממון], וא"כ הבירור הוא בירור החלטי ותכליתי, דעדים והודאת פיו הם מבררים בהחלט שהוא חייב לו

למוד י

בחיוכ הבירריי יש סבה עצמית, כמו בחיוב תשלומין, ויש גם סבה בירוריית, ורק שהסבה הכירוריית היא אמצעית, ובכ"ז יש לה גבולים

באור, בסכסוך הכחשיי יש שני מיני חיובים, חיוב התשלומין וחיוב הבירור (למוד ד), ובחיוב מסכסוך הכחשיי יש שתי סבות, סבה עצמיית, וסבה ברוריית (למוד ח), והנה חיוב בירוריי יחול במקום דאם האמת כדברי התובע אז חייב הנתבע לשלם, דלולא זה לאיזה צורך יביא בירור, וא"כ מוכח דיש בו סבה עצמית המספקת לחיוב תשלומין, ורק מצד שהסבה הבירוריית אינה כפי שתספיק לברר החיוב החלטי ותכליתי, ע"כ אינו חייב בחיוב תשלומין, ואולם אחרי דגם חיוב בירור הוי חיוב, ולחיוב לזה בעינן ג"כ סבה בירוריית שתסבב החיוב, דכל עוד שלא יהי' שום ראיה המכרעת כדברי התובע לא יתחייב הנתבע גם בחיוב בירוריי, ובהכרח שיש איזה ראיה והיינו הסבה שמסבבת את החיוב הזה, דכל חיוב הוא מסובב (למוד ה), וערך המסובב הוא כערך הסבה (באור ללמוד הנ"ל), וכל חיוב הבירור הוא חיוב אמצעי (למוד ו'), וא"כ אחרי דהמסובב הוא אמצעי ממילא דגם הסבה היא אמצעית, דבאמת יש גם בענין סבות הבירור שתי קצוות ואמצעי, דמעבר מזה יש ראיות כאלה שהם בירורים גמורים כמו הודאת פיו ועדים אם כי יש הבדל ביניהם (למוד ט"ז וביאורו), בכ"ז שווים הם בזה אשר כפי חוקי התורה מספיקים שניהם להקרא בשם בירורים החלטים ותכליתיים לחייב על ידם ממון (למוד ט), ומעבר מזה יש ראיות שהם נעדרי כח הבירור לגמרי ואינם נקראים כלל בשם בירורים וכפי חוקי המשפט אינם מועילים מאומה להתובע, ובתוך יש ראיות כאלה שהם כמו אמצעיים כי אין בכחם לסבב חיוב גמור, וכמ"כ אינם נעדרי הכח לגמרי והם בגדר אמצעים, כי בכחם רק לעורר ספק גמור וחשד גדול על הנתבע ולסבב חיוב בירוריי להנתבע, והיינו חיוב אמצעי, וא"כ מבואר דסבה הבירוריית מחיוב הבירור הוא ג"כ סבה אמצעית או בירור אמצעי, דבירור אמצעי מסבב חיוב אמצעי, וכמו דברור החלטי מסבב חיוב החלטי (למוד ט' ובאורו), כן בירור אמצעי מסבב חיוב אמצעי או סבה אמצעית מסבבת מסובב אמצעי, ויש לה גבולים ידועים, דאחרי שבכחה לסבב חיוב, אי אפשר שלא תהיה לה גבולים ידועים כמובן מאליו

למוד יא

חיוב בירוריי הוא חיוב קל, וסבת החיוב חבירוריי היא סבה קלה, ואינה מצומצמת בגבולים מצומצמים כמו סבת החיוב ההחלטי

באור, דבר זה מבואר מעצמו, דנקל להבין דחיוב בירור אשר הוא חיוב אמצעי, אינו חיוב גמור כמו חיוב תשלומין, ומה דמחיוב בירור נצמח לפעמים חיוב תשלומין, הוא רק בתורת סבה דסבה (למוד יב), וממילא מבואר דסבת החיוב הוית ג"כ סבה קלה, דהסבה והמסובב נערכים בערך אחד (באור ללמוד ה), וגם הלא סבת החיוב הבירורי הוית סבה אמצעית (למוד י), והנה כל אמצעי אינו נגבל כ"כ כמו הקצוות, דהקצוות הם נגבלים בגבולים ידועים,