אורים גדולים ל

כדי לחייבו, ד"מ בהלואה הוי הסכסוך דהלוה אומר כי בהלואה כזו אין עוד לחייבו והמלוה אומר שיש לחייבו, וכמ"כ אם הוא בערבות, טוען הערב כי בעד ערבות כזאת אין לחייבו, והמלוה אומר שיש לחייבו, או אם הוא בענין נזקין, המזיק טוען כי בעד היזק כזה אין לחייבו והניזק אומר דיש לחייבו, ואין ביניהם שום הכחשה דגם הנתבע מודה בזה ורק שאומר כי אין עוד לחייבו בעד זה. ב) סכסוך הכחשיי, היינו כשמכחישים זה את זה, זה אומר שהלוהו וזה אומר שלא לוה, זה אומר שערב לו בעד הלוה וזה מכחישו, זה אומר שהזיקו וזה אומר להד"מ

למוד ב

בחיובים, היינו בחיוב שאחד מתחייב בב"ד יש שני מיני גדרים ותנאים עקריים אשר בלעדם לא יתחייב בב"ד. א) גדרי ותנאי החיוב בעצם, ב) גדרי ותנאי הידיעה

באור, למוד זה מובן מעצמו, דאין ביד ב"ד לחייב את הנתבע רק כשיש בתביעה זו על מה לחייב בעצם, ויש בה גדרי ותנאי החיוב, דאל"כ איך יחייבוהו, וגם זאת מובן מאליו, דבעינן שתתברר התביעה בבירור גמור, היינו בבירור כזה שכפי חוקי המשפט מספיק הבירור לחייב את הנתבע כי מקרי בירור כדין

למוד ג

בסכסוך עצמיי, יש רק מין חיוב אחד והיינו חיוב תשלומין

באור, יש שני מיני סכסוכים, א) סכסוך עצמיי, ב) סכסוך הכחשיי, (למוד א), סכסוך עצמיי הוא אם הבעלי דינים מתווכחים בעצם החיוב אם יש בו כדי לחייבו ואין ביניהם שום הכחשה (באור ללמוד הנ"ל), וא"כ ממילא יש לב"ד רק לעיין ולחקור אם הוא חייב או לא, וא"כ יש רק חיוב אחד דאם יראו שהוא חייב, יאמרו שהוא חייב בתשלומין

למוד ד

בסכסוך הכחשיי, יש שני מיני חיובים, א) חיוב תשלומין, ב) חיוב הבידוריי

באור, סכסוך הכחשיי הוא כשהתובע והנתבע מכחישים זה את זה (באור ללמוד א), ובכל חיוב שאחד מתחייב בב"ד, בעינן שיתמלאו שני מיני גדרים ותנאים, גדרי ותנאי החיוב בעצם, וגדרי ותנאי הידיעה, (למוד ב), ולפי"ז מובן מעצמו דבסכסוך הכחשיי יכול להיות שני מיני חיובים, א) חיוב תשלומין, היינו אם יראו ב"ד מעצמם כי אין ממש בהכחשת הנתבע כי הזכיות והבירורים שיש בזה להתובע, מספיקים להחליט עפ"י חוקי המשפט דהאמת הוא כדברי התובע, אז יחייבו את הנתבע לשלם, ב) חיוב בירוריי, במקום דזכיות ובירורי התובע אינם עומדים להכריע את כף האמת לצידו לגמרי, ובכ"ז מטים הכף לצידו כי עומדים לחזק ההשערה ולעורר ספק גדול עד שיש להנתבע לברר דבריו עפ"י עדים, או עד או שבועה דהאמת הוא כדבריו, ולבטל עי"ז זכיות ובירורי התובע

למוד ה

כל חיוב, חן חיוב תשלומין, והן חיוב ברורי, הוא מסובב מאיזה סבה

באור, בכל עת שמחייבים לאחד לשלם לחבירו, יש איזה מעשה ופעולה המביאה את החיוב, והמעשה ההיא נקראת סבת חחיוב, דאין מסובב בלא סבה, ואחרי דהחיוב הוי מסובב ע"כ דיש סבה, ומודעת דבכל השינויים וההבדלים שנראים בהמסובבים, יסוד סבת השינויים הוא בהסבות ולא בהמסובבים, אחרי דהמסובבים נמשכים מן הסבות א"כ מתדמים הם בהכרח אל הסבות, ואם יש שינוי בהסבות בהכרח שיהי' שינוי גם בהמסובבים, [ועי' ספרי חותם תכנית ח"א פ"ה אות ב' בפנים ובהערה אות א], וממילא יש לדעת דגם ההבדלים בהשינויים שיש בגדרי החיובים הם מתענפים ומסתעפים מהבדלי הסבות הגורמות את החיובים, דהמסובבים מתדמים להסבות וכנ"ל

למוד ו

כל חיוב בירוריי הוא חיוב אמצעי

באור, בענייני חיוב ופטור יש שני קצוות ואמצעי, דחיוב תשלומין הוא מקצה מזה, ומקצה מזה יש פטור גמור, ובתוך עומד חיוב בירוריי, ובסכסוך הכחשיי יש גם מין חיוב בירוריי (למוד ד), והחיוב בירוריי הזה נקרא חיוב אמצעי, דהוא אמצעי בין חיוב גמור לפטור גמור

למוד ז

בחיוב תשלומין מסכסוך עצמיי יש סבה אחת סבה עצמיית

באור, החיוב הוא מסובב (למוד ה), והדבר המסבב את החיוב הוא הסבה (למוד הנ"ל ובאורו), ובסכסוך עצמיי יש רק מין חיוב אחד, והיינו חיוב תשלומין (למוד ג), ויש לב"ד להשקיף רק אם יש