אורים גדולים קצג

עוד חצי דבר, אם כי בגוף ההעדאה הוית ההעדאה רק חצי' מכל ההעדאה, בכ"ז מועלת דלא הוית בכלל חצי דבר, ואמנם יש שסוברים דדוקא אם ההעדאה הועילה לאיזה ענין אז אינה נקראת חצי דבר, אבל בלא"ה אינה מועלת גם במקום שראו כמה שהי' בידם לראות, עיי"ה ב"ק (דף ע' ע"ב) בתו' ד"ה למעוטי, וב"ב (נ"ו ע"ב) בתו' ד"ה אלא, ובראשונים שם, ועי' רמב"ם (פ"ד מהל' עדות ה"כ) ובשו"ע חו"מ (סי' ל' סי"ג), ועי' אה"ע (סי' קמ"ב סי"ב) ובב"ש (ס"ק כ"א) ובט"ז (ס"ק ז'), וא"כ ה"נ בנידון דידן י"ל דתליא בהני שיטות, דהא העד ראה כל מה שהי' יכול לראות, ובכ"ז עדותו לבד אינה מועלת מאומה בלי צירוף הגדת הסימנים, וע"כ אם נימא דהעיקר הוא דבעינן שיראו כפי האפשרי, לא מקרי הכא חצי דבר, אבל אם נימא דבעינן שיועילו מה בעדותם, הוי הכא ח"ד. ולענין דינא האיך תפסינן יש בזה מבוכה רבה, ועי' בתשו' ח"ס חחו"מ סי' קמ"ח, ויש להאריך בזה, ועי' קדושין (מ"ג ע"א) לענין המחלוקת אם שליח נעשה עד, שכתבו שם הראשונים ז"ל דגם אם היא מודה בקבלת הקדושין בכ"ז אינה מקודשת, דכיון דמצד עצמם אינם נאמנים אלא מצד הודאתם הוי כמקדש בלא עדים, וי"ל ג"כ דהוא מעין חצי דבר, אולם באמת י"ל דשם הוי מגדר אחר דהוא רק מצד שלילת הנאמנות, ועיי"ש בסוגיא בתו' ד"ה והשתא, דעדים שאינם נאמנים רק עפ"י שבועה לא הוי עדותן עדות, וא"כ לפי"ז אם נימא דהעיקר הוא כהך שיטה דתליא אם ראו כמה שיכולים לראות, ממילא הכא י"ל דהעד מחייב שבועה להכחיש ובטלה חקירתנו הנ"ל

ט) שוב ראיתי דיש מקום לחקירתנו הנ"ל גם להך שיטה דגם אם נימא דבשני עדים אם ראו כל מה שבאפשרי לראות לא מקרי עוד חצי דבר ומועלת עדותם, בכ"ז י"ל דבנידון דידן ע"א אינו מחייב שבועה, דהנה תועלת העדאת עדים היא, דמהם מגיע הדבר לכלל ידיעה תכליתית, דכל ידיעה היא תולדת הבירור (באור ללמוד ס"ג וביאור ללמוד ס"ח) ותולדת הבירור של ב' עדים הוי ידיעה תכליתית והחלטית, והנה ענין של דבר ולא חצי דבר הוא תנאי פרטי מכמות העדים, דבמקום דההעדאה מתקיימת עפ"י שתי או שלש זוגות עדים אינה מועלת, והוא אינו מצד חלישת ההעדאה, דגם במקום דבההעדאה פועלים איזה זוגות עדים, בכ"ז בעצם ההעדאה יש הך חוזק ואלמות של כל העדאה שמתקיימת עפ"י זוג אחת, דסוף סוף ההעדאה משתלמת בשלימותה גם מב' עדים, ואם אמנם כי הכח של כל זוג וזוג נחלש מעט אחרי דכל זוג אינה פועלת רק מחצה בזה, בכ"ז כשנשקיף על קיום של ההעדאה הוי קיום גמור, דכל העדאה אין לנו להביט על כמות פעולת העדים ועל ערך כח של העדים בהפעולה הזאת, רק על ההעדאה, וכמו ד"מ בשלשה שני חזקה, אם יש ע"ז שלש זוגי עדים דכל זוג וזוג פועלת רק חלק השלישי, ובכ"ז בנוגע לעצם ההעדאה לענין השני חזקה נתבררה החזקה בטוב כמו מזוג אחת, ואולם התורה אמרה דבעינן דווקא שכל הדבר יתקיים מהעדאת זוג אחת, והוא רק תנאי פרטי בענייני עדות והוי כמו גזה"כ דבעינן אשר כל העדאת זוג עדים תהי' שלימה ותצא ממנה ענין שלם ולא ענין חסר

באופן דהך פרט מה דבעינן דבר שלם בעדות הוא רק דין פרטי ותנאי מיוחד מדיני ותנאי העדות, והוי כמו גזה"כ, וע"כ יש בזה תנאים מיוחדים אימתי נקראת ההעדאה חסירה, ויש שסוברים דכיון דראו כל מה שבאפשרי לראות, אז הגם דבנוגע לההעדאה לא נשלמה, בכ"ז מועלת דבכה"ג לא הוי בכלל חצי דבר, ואחרי דגם בהעדאה שמתקיימת משתי זוגות, בכ"ז בנוגע לאלמות וחוזק הידיעה, הוי ממש כמו הידיעה מהעדאה שלימה, ורק מצד דהוי גזה"כ דהעדאה של חצי דבר אינה מועלת, א"כ כל העדאה שאפשר לומר דאינה בכלל חצי דבר ממילא מועלת, ואמנם כ"ז הוא רק בהעדאת עדים שעצם ההעדאה פועלת בחיוב כי היא מתקיימת, אז מצד אמיתת הדבר אין שום נ"מ אם מתקיימת עפ"י זוג אחת או עפ"י שתי זוגות, והוי רק כמו גזה"כ, ע"כ יש להתנות תנאים בזה להמעיט הגזה"כ, אבל בהעדאת ע"א שפועלת בשלילה שמחייבת שבועה לשלול ולבטל את העד, יש לומר דהכא יש להביט גם על כמות פעולת העד, ולא על עצמות ההעדאה, ואחרי דכל מה שההעדאה מתמעטת נחלש כח פעולת העדאת העד בהעדאה זו, ע"כ י"ל דכה"ג אינו חייב שבועה להכחיש את העד, דהכא עיינינן גם על פעולת העד, וע"כ בהעדאה כזאת שהעיקר יש לעיין על פעולת העד הזה אשר בגללו אנו רוצים לחייב שבועה להמכחישו], י"ל דבמקום שנחלשה פעולת העד אינו מחייב שבועה, וא"כ נהי נמי דמצד גדרי החצי דבר י"ל דלא מקרי חצי דבר, בכ"ז הכא דיש טעם בזה, וודאי די"ל דגם כה"ג הוי כמו חצי דבר, דסוף סוף העד פועל רק מחצה וכחו חלוש בזה, וע"כ י"ל דכה"ג אינו מחייב שבועה והיא סברא עמוקה מאד, והגם דמהכלל של כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייבו שבועה יש להוכיח לכאורה דע"א מחייב שבועה כה"ג, דאחרי דשני עדים מחייבין ממון באופן זה, ממילא צריך להיות דע"א יחייב שבועה, אמנם י"ל כיון דיש בזה טעם מיוחד לחלק ע"א מב' עדים, ממילא לא שייך בזה הכלל, וכמו שאמרו בירוש' שבועות על הקושיא שהקשו מקרקע וקנס, דשנים מחייבין ממון ואחד אינו מחייב שבועה עייש"ה, וא"כ בוודאי די"ל דבע"א לא שייך זה

הן אמת דבגוף הדבר שכתבתי דהך פרט של דבר ולא חצי דבר הוי כמו גזה"כ ולא מצד חלישות