אורים גדולים קצד

הנאמנות מהעדים, גוף דבר זה אינו ברור עוד, דבספרי בהגיעי לדבר מענין יסוד נאמנות דעדים ופעולתן, והראיתי דכל הפרטים והדינים והתנאים השונים שיש בעניני עדות, הם כולם נוטים אל מטרה אחת לחיזוק הנאמנות, והפרטים והתנאים הם ציוני הנאמנות, כי הם ענינים כאלה אשר מועילים לחזק הנאמנות אם באופן רחוק אם באופן קרוב, והראיתי דגם התנאי דעדות שאתה יכול להזימה מקורו הוא בחוזק הנאמנות [ועי' בספרי עדות ביעקב (סי' א') שהבאתי מזה בקצרה], ובהגיעי להתנאי הזה של שלימות ההעדאה מהעדים, והוא מה דבעינן שהעדים יעידו על ענין שלם ולא על חצי ענין וכמו שהוכיחו מקרא דדבר, דדוקא דבר שלם ולא חצי דבר, הראיתי דגם הפרט הזה יש להכניסו תחת הכלל דחוזק הנאמנות, דכמו בדברים המוחשים והגשמיים כל מה שהם יקרים ונעלים יותר, הם יותר, משתמרים ומושגחים מהדברים הפשוטים, כן גם בדברים הרוחניים ומוסריים וכמ"כ האדם בדבוריו, דבעת שיודע שדבריו אלה יעשו רושם גדול ונכבד בעולם המעשה, אז הוא מתבונן מאד בדבריו, ומודעת דהחשיבות והשלימות הם מקושרים זב"ז, דדבר שהוא שלם הוא חשוב ג"כ, וכמ"כ בעניינים רוחניים, וע"כ בעת שהאדם יודע אשר מדבריו יצא ענין שלם ידקדק יותר בדבריו, וישתמר מאד באמיתתם, וכן הראיתי דיש מקום לומר דגם החלוקות המיוחדות שיש בהך עניינא דדבר ולא חצי דבר, כמו דאם יש רק איזה תועלת מעדותם אז לא הוי חצי דבר, או לאיזה מן הפוסקים אם ראו כפי שהי' ביכולתם לראות לא הוי ח"ד, החלוקות האלה ג"כ נוסדו עפ"י היסוד הראשי הנ"ל, דכל עקרו דהך כללא הוא מצד חוזק הנאמנות, די"ל דכיון דיש רק איזה תועלת מעדותם מתבוננים מאד, וכ"כ יש מקום להראות דכל ענין דחצי דבר יתלה אם ראו כפי שהי' ביכלתם לראות, דיש סברא לומר דמשו"ה יש מגרעת בענין דנאמנות בחצי דבר משום דבזה שלא ראו רק חצי דבר, יש מזה לדעת דלא נתנו עיניהם ולבם להתבונן היטב בזה, וע"כ משו"ז אינם נאמנים בח"ד, וא"כ ממילא אם ראו כפי שהי' ביכלתם לראות, אז גם אם הוי רק ח"ד, בכ"ז אין בזה מגרעת בהנאמנות והארכתי שם בזה, וא"כ לפי"ז אם נימא דהחסרון של ח"ד הוא משום דהוי מגרעת בהנאמנות של העדים, וא"כ בהכרח לומר דבהני אופנים דלא הוי ח"ד, הוא משום דאין בזה המגרעת והחסרון הזה, והוי כמו דבר שלם בנוגע לנאמנות, וא"כ ממילא יש לומר דגם בע"א. כה"ג לא הוי ח"ד ומחייב שבועה להכחיש את העד. אמנם באמת יש לדחות זאת, לבד דגוף הדבר אינו ברור עוד, אם באמת הענין של ח"ד הוא משום מגרעת הנאמנות, לבד זה וגם אם נניח, כן, בכ"ז בע"א וודאי דבכל אופן י"ל דאם רק צריך איזה צירוף לעדותו, וגם באופן דבכ"ז לא מקרי ח"ד, בכ"ז אינו פועל עוד בעדותו לחייב שבועה, דסוף סוף הרי לא פעל העד פעולה שלימה, ונהי נמי דלפי כללי ותנאי דדבר שלם ולא ח"ד י"ל דלא הוי ח"ד, בכ"ז נחלשה פעולתו מעט וי"ל דכה"ג אינו מחייב שבועה וכנ"ל

ועוד דהכא לענין חקירתנו, השבועה להכחיש את העד הוא רק מצד דטענו ספק עפ"י ע"א, ובזה וודאי דבהכ"ג [דהעד אינו מעיד על דבר שלם ועדותו אינה מועלת בלא דברי התובע] אינו מחייב שבועה, דמודעת דבעיקרא דהך דינא יש מחלוקת הפוסקים אם בטענו ספק עפ"י ע"א חייב שבועה, ויש שדקדקו דמפשעות לישנא דגמ' שע"י טענה וכפירת הן באין, מוכח דבעינן דווקא שהתובע בעצמו יתבע ויטעון, ואז מחייב העד שבועה, ויש שחולקין ע"ז, ע"כ וודאי די"ל דגם המחייבים בטוענו ספק עפ"י ע"א, בכ"ז בכה"ג מודו דהעד אינו מחייב שבועה, אחרי דגם העד בעצמו אינו יכול לחייב רק בצירוף דבריו

היוצא מכל דברינו, דברור הדבר דמשום שבועה להכחיש את העד לא שייך הכא, וע"כ יש מקום להחקירה הנ"ל אם יש כה"ג שבועת מודה במקצת, אם יש גם בזה הכרח הודאה או לא, היינו אם יש בזה העזה, וכמו שכתבנו בביאור החקירה הזאת

לוח המפתחות

פרק א יבאר החלקים הראשים שיש בחלק המשפטים. פרק ב יבאר חלקי מטרות התשלומין ותוצאותיהם להלכה. פרק ג יבאר בענין מחילה אם הוית כנתינה, ויבאר איזה ענינים, ואיזו סוגיות השייכות לזה. פרק ד יבאר דיסוד ההבדל בין ממון לקנס, הוא משום שהם נבדלים במטרותיהן בפעולת הנתינה, ויש כמה דינים שונים שנבדלים קנס וממון זה מזה, שהם מתענפים משורש ההבדל הזה. פרק ה שער הלמודים. פרק ו שער השרשים. פרק ז שער ההנחות. פרק ח שער ההצעות. פרק ט שער הכללים. פרק יוד שער הגדרים. פרק יא שער היסודות. פרק יב שער העקרים. פרק יג שער החקירות. פרק יד יחזור לבאר הענין דהודאה במקצת והסוגיא דב"מ. פרק טו יבאר הסוגיא דכריתות, עפ"י יסודות נאמנים וחזקים. פרק טז ישלים הביאור בסוגיא דב"מ. פרק יז יבאר הסוגיא בגיטין עם הענינים המתייחסים לזה.