אורים גדולים קפ

ע"י גלגול גם משארי שבועות הבאות ע"י גלגול, ומה שנכתבה שבועה זו בשומרים לא נכתבה שבועה זו בשומרים לחדש דין שבועה זו בשומרים, ונכתבה רק כפי האמת דידוע דיש דין של גלגול שבועה זו בשומרים ומשום שארי דינים המחודשים משומרים, כמו ענין כפל, וכן תירץ הרמב"ן ז"ל [עי' חידושי ריטב"א בב"מ (דף ד ע"ב) בד"ה אלא לעולם], ובאמת הישוב הזה הוא הישוב היותר מתקבל נגד שארי הישובים שנאמרו בזה [ליישב קו' זו מדוע כתב קרא לרמב"ח דין של ש"ש אחרי דג"ש ידוע מכבר], דמה שתירצו לענין הנ"מ אם טוען א"י דהנ"מ לענין מתוך שאיל"מ, דמשום ג"ש לא אמרינן מתוך ואם נימא דהוי שבועה שרשית ועקרית, אמרינן מתוך שאיל"מ, הישוב הזה אינו עולה כפי האמת, דלהני דסוברים דבשומרים לא אמרינן כלל מתוך שאיל"מ, א"כ וודאי דלא שייך לומר כן, ובאמת תמכתי השיטה הזאת דיש לה על מה לסמוך (באור לשורש טז אות ב'), ועוד דבמק"א הראיתי די"ל דהך מחלוקת הראשונים אם בג"ש אמרינן מחויי"ש שאיל"מ תליא בהך מחלוקת אם בשומרים אמרינן מחויי"ש שאיל"מ, דהני דסוברים דבש"ש אמרינן מחויי"ש שאיל"מ, ע"כ דסוברים דחיוב התשלומין המסתבב משבועה אינו מונח בהסבה הראשונה, דאם נימא דהחיוב מונח בהסבה הראשונה, א"כ וודאי דבשומרים אין לומר מחויי"ש שאיל"מ, דכל הטעמים שנאמרו על עצם השבועה לא יספיקו לחיוב תשלומין, כאשר באמת זהו הטעם של הסוברים דבשומרים לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ (באור לשורש טז אות ב'), וע"כ דסוברים דאין להביט על הסבה הראשונה ולראות אם מספקת גם בתורת סבה דסבה לסבב חיוב תשלומין, אלא דכל שבועה דאורייתא השבועה בעצמה מקושרת עם חיוב תשלומין, ולסברא זו י"ל דכמ"כ גלגול שבועה, הגם דעצם הטענה שיש לו על תביעה זו [שמגלגל עליו עתה שבועה זו] אינה מספקת בשו"א לסבב חיוב תשלומין, בכ"ז אחרי דמתחייב שבועה מדין התורה ע"כ קשורה שבועה זו עם תשלומין, אבל להסוברים דבש"ש לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ, הוא משום דסוברים דעיקר חיוב תשלומין מונח בהסבה הראשונה המסבבת את השבועה (באור ללמוד יב), וע"כ בשומרים אין להעלות סבה בשו"א למדרגת חיוב תשלומין, משום הכי לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ, אם כן ממילא גם בג"ש אין לומר מחויי"ש שאיל"מ, דהא בעצם הטענה אינו מונח החיוב תשלומין, והארכתי בזה, א"כ לפי"ז וודאי דאין לומר דהנ"מ הוא בזה, דהלא לפי הנחה זו נדחה ישוב זה בממ"נ, דאם נימא דבג"ש לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ ממילא גם בשומרים לא אמרינן, ואם אמרינן בש"ש מחוייב שבועה שאיל"מ ממילא יש לומר גם גבי ג"ש, ואם כי הראיתי דיש מקום לדחות זאת ויש להראות מאיזה שמפרידים בין הדבקים, בכ"ז בלאו הכי הישוב אינו מתקבל

וכן מה שתירצו דהנ"מ היא אם שילם על עיקר הטענה, ג"כ יש לפקפק בזה, ובכלל יש הרבה חלוקי דינים שנאמרו בדין ג"ש שיש הרבה לדבר בהם, דהרבה דינים נתחדשו עפ"י הישובים שנאמרו על הקו' שהקשו הראשונים בב"מ (דף צ"ז ע"א) במתני' של השואל את הפרה שאלה חצי יום כו', דהקשו דל"ל לאוקמי בגמ' כשיש עסק שבועה ביניהם, הלא בלא"ה הו"ל מחויי"ש ע"י גלגול מצד דמחוייב לשבע שבועת השומרים, ועל קו' זו נאמרו הרבה תירוצים אשר לרגלם נתחדשו כמה דינים, אבל באמת אם נימא דבג"ש לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ, א"כ קו' מעיקרא ליתא וכמו שתירצו באמת איזו מהראשונים כן ואכמ"ל יותר, עכ"פ נתבארה שיטת רמב"ח על מכונה: יב

) יב) כל זאת היא רק שיטת רמב"ח, אבל רחב"י ודעמי' חולקים עליו וסוברים דבשומרים הוי השבועה עקרית ושרשית, כי לא דמית לכל טענות הספיקות שאין מחייבות שבועה, אחרי דהכא יש גם סבת הנתינה הראשונה וגלתה התורה דהיא מספקת לסבב חיוב שבועה, ומה שכתבה התורה כי הוא זה דקאי על מודה במקצת, הוא ענין בפ"ע שאינו שייך כלל לשבועת שומרים, ואולם אחרי דמכללי התורה הוא שיבאו לפעמים במשפט אחד גם משפטים מועתקים או נשואים נעתקים שנעתקים גם למקומות אחרים כדי לקצר במשפטים מיוחדים ובנשואים מיוחדים (שורש ב), ע"כ ראתה התורה לכלול דין זה של הודאה במקצת גם בשומרים, אחרי דגם בהשומר יתכן שתחול טענה כזו שאינה שייכת דווקא בשמירה, דבעת שכופר עיקר הדבר ואומר שלא קבל ממנו או שהחזיר לו, מובן דמשפטי טענה הזאת אינם דבוקים דווקא בשומרים, וכל הדינים שהתורה תבאר בטענות אלה יבין כל אחד דדינים אלה יחולו גם בתביעה סתמית שלא מצד שמירה, וע"כ סובר דהתורה ערבה פה שני ענינים שונים, א) ענין דבוק בשמירה, ב) ענין נפרד ונעתק. באור הדבר, א) ענין דבוק בשמירה הוא משפט של הטענות המיוחדות דווקא בשמירה, כמו טענת פשיעה וגניבה ואבידה ואונס דהם חלים רק בשמירה, באשר בזה נפטר השומר גם מצד חסרון באיכות ההעדר (באור לשורש ז), כי אינם נעתקים למשפטים אחרים, כי בשארי תביעות אינם חלים טענות כאלה אחרי שנפטר רק ע"י ביטול ההעדר (שם). ב) ענין נפרד ונעתק, אם טוען מענייני כפירה והודאה בעיקר הלקיחה והנתינה שכופר במקצת ומודה במקצת דטענה כזאת אינה מתעצמת דווקא בדיני שמירה, וממילא משפטי טענות ותביעות כאלה נעתקים לכל התביעות שחלות בהם טענות כאלה, דיש לדעת דבכל התביעות אם הוא מודה במקצת חייב שבועה דאורייתא, ורק באשר דגם טענה זאת יכולה לחול בשומרים, ע"כ כתבה התורה פה בכדי לקצר במשפטים מיוחדים ובנושאים ונשואים, וזהו הכוונה של עירוב