אורים גדולים קעח

לבאר עוד כמה וכמה עניינים וכמה וכמה סוגיות המתייחסים אלה לאלה ומתקשרים בענין זה בקשר מדעי, ורק באשר הספר הזה לא נוצר לבאר עניינים ארוכים כאלה כי יש להקדיש עבורם ספר מיוחד, ע"כ הנני מוכרח להסתפק פה בבאור הענין הזה והסוגיא הזאת בלא באור הענינים והסוגיות ההם, ורק ענין אחד יש אשר לבד שמתייחס אל הענין הזה ביחס קשר מדעי, אלא כי נחשב עוד לאבר מאברי הענין הזה, ואשר באור הענין הזה תלוי רק בבאורו, אותו הנני מוכרח לבארו גם בפה ונתחיל עתה ממנו

י) הנה גם בהשקפה שטחיית נראה דיסוד החקירה אם ארבעה שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת, היא נובע מצד חולשת סבת שבועת השומרים, דאחרי אשר כל חיוב יש לו סבה (למוד ה), וגם חיוב שבועה יש לו סבה (שם), ע"כ יש לחקור אם גם בשבועת השומרים לבד יש סבה מספקת לסבב את החיוב, או כי באמת אין בה סבה מספקת והיא מסתבבת רק מגלגול שבועה שבאה בסבה גמורה וחזקה, והיינו כי היא מתגלגלת ע"י שבועת מודה במקצת וממילא בעינן כפירה במקצת והודאה במקצת. והנה רושם ענין זה של חולשת סבת חיוב שבועת השומרים יש להכיר עוד ממקום אחד, דהנה מודעת דאנן פסקינן דמחוייב שבועה שאינו יכול לשבע משלם, עיי"ה רמב"ם (פ"ד מהל' טוען ונטען ה"ז וה"ח) ובטושו"ע חו"מ (סי' ע"ה סעי' יג), והנה בתשלומין שהנתבע משלם משום שאינו יכול לשבע, הסבה מהתשלומין היא השבועה, והסבה שסבבה את השבועה ביחס התשלומין נקראת סבה דסבה (באור ללמוד יב), ואם כן ברור דהחיוב תשלומין מונח וכרוך בסבת החיוב שבועה, דסבת החיוב שבועה מתייחסת גם להתשלומין שמסתבב מהשבועה, וא"כ אם נמצא מקום דלא אמרינן בי' מתוך שאינו יכול לשבע משלם, ברור שיש לחפש את המגרעת מהתשלומין בהסבה הראשונה המסבבת את השבועה, דכל השינויים וההבדלים שנראים בהמסובבים יסוד סבת השינויים הוא בהסבות ולא בהמסובבים, אחרי דהמסובבים נמשכים מן הסבות, א"כ מתדמים הם בהכרח אל הסבות, ואם יש שינוי בהסבות בהכרח שיחי' שינוי גם בהמסובבים (באור ללמוד ה), וא"כ ה"נ אחרי דסבת השבועה הוי גם סבת התשלומין בתורת סבה דסבה, א"כ אם אנו מוצאים שני משפטים השווים בצורתם כי בשניהם מתחייב הנתבע שבועה דאורייתא ובשניהם אינו יכול לשבע הנתבע, ואנו חוקרים אם מחוייב הנתבע לשלם, ואח"כ רואים אנו דמתחלקים בדיניהם דבמשפט אחד מתחייב הנתבע לשלם ובהשני מתפטר, בהכרח שיש לנו לחפש השינוי בהסבה הראשונה, [דיחס סבה השני' אל הסבה הראשונה מתערכת ביחס המסובב אל הסבה] באופן דברור דמצד חולשת הסבה הראשונה נעדר החיוב מתשלומין בזה. והנה ידוע דאנן פסקינן דלשבועת השומרים לא בעינן שום סבה אחרת ולא בעינן כפירה והודאה, ודלא כרמב"ח, עיי"ה רמב"ם פ"ו (מהל' שאלה ופקדון) ובטושו"ע חו"מ (סי' רצד), וא"כ רואים אנו מזה דשבועת השומרים דמי לשארי שבועות, ובכ"ז מצינו בה השתנות לענין מתוך, דהלא הרמב"ם (בפ"ב מהל' טוען ה"ד) כתב חי' החשוד שומר וטען שאבד הפקדון או נגנב שכנגדו אינו יכול להשבע וליטול שהרי אינו טוען וודאי שאכלו כו', עיי"ש שמבואר בדבריו דכה"ג פטור השומר, וכן הוא בטוחו"מ (סי' צב סי"א) ובשו"ע (סי' צב ס"ח), והגם דאם שניהם חשודים פסק הרמב"ם גופא שם דאמרינן חזרה שבועה למחוייב לה שהוא הנתבע ומתוך שאינו יכול לשבע משלם, וא"כ ה"נ מדוע לא נימא מחויי"ש שאיל"מ, וע"כ דיש בזה איזה חולשה, ויש להתבונן מאד בזה. הן אמת דהר"י והרמ"ה חולקים על הרמב"ם וסוברים דגם בשומרים אמרינן מחויי"ש שאיל"מ [עיי"ה בטוחו"מ סי' הנ"ל], אמנם הלא מחוייבים אנו להתבונן בדעת הרמב"ם, דבאין ספק יש לו ע"ז ראיות והוכחות, וכפי הנראה י"ל באמת דיש מסוגיית הגמ' סמך וסעד לדברי הרמב"ם הנ"ל. דהנה על הקרא שבועת ד' תהי' בין שניהם דבאה הקבלה לדרוש ע"ז ולא בין היורשים, חתרו שם בגמ' בשבועות למצוא אופן שתתקיים הדרשא הזאת ולא מצאו רק באופן זה דא"ל מנה לאבא ביד אביך א"ל המשין ידענא וחמשין לא ידענא עיי"ש, והוכיחו מזה דגבי אביו כה"ג חייב, וקשה מאד הא האי קרא גבי שומרים כתיב, וא"כ מדוע לא נימא דקאי בשומרים גופא דהך קרא איירי שם בשו"ש, וא"כ י"ל דאיירי באופן דהיורשים אומרים שאינם יודעים אם נאנסו, וע"כ באביהם הי' חייב משום דיש לדון בזה מחויי"ש שאיל"מ, אבל היורשים אחרי שאינם יכולים לדעת ע"כ פטורים [ועי' בפ"י בב"מ שנתעצם בקו' זו], וע"כ דגם באביו ג"כ הי' פטור משום דלא אמרינן בשבועה זו מחויי"ש שאיל"מ, וא"כ יש מזה סמך לדעת הרמב"ם דבשבועה זו של שומרים לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ, וא"כ נראה גם מזה דבשבועת השומרים יש איזה חולשא ונבדלת משארי שבועות דאו', ואם כן וודאי דיש יחס להדין הזה [דלא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ בשבועת השומרים] עם המימרא דרמב"ח, כי גם המימרא דרמב"ח נשקפת גם בהשקפה שטחיית כי יסודה היא חולשת סבת חיוב שבועת השומרים, וא"כ כפי הנראה יש להחליט כי החולשה הזאת שהרגיש רמב"ח בסבת שבועת השומרים עד שמשו"ז גזר אומר דבאמת אינה מספקת בעצמה לסבב חיוב שבועה, החולשה הזאת הרגישו גם הם ואמרו דאם אמנם כי החולשה אינה פועלת להסיר השבועה מכל וכל, בכ"ז גורמת למצער העדר התשלומין, כן נראה מקופיא, אבל כ"ז אינו מספיק עוד, דלבד דיש להבין עצם החולשה, עוד יש להבין מדוע לרמב"ח מסירה [החולשה] החיוב שבועה מכל וכל ולדידהו מסירה רק התשלומין,