אורים גדולים קע

אחרי דגם מראש דבריו משמע דאיירי שטוען בברי, וא"כ יש כמו סתירה בעצם דברי הרמב"ם

ב) והנה המפרשים האריכו מאד בבאור הסוגיא הזאת, עיי"ה בחידושי הרמב"ן ובר"ן ובריטב"א ובמהרש"ל ובמהר"ם שיף ובפ"י, ואולם מי שיתבונן היטב בדבריהם ואח"כ ישוב להתבונן שם בהסוגיא הזאת יעמוד מרעיד ומשתומם, כי יראה אשר הפליאות לא ליזוזו ממקומן, ואחרי כל עמלם ויגיעם השאירוה לנו מלאה פליאות ותמיהות המפליאות כל לב איש מבין בהליכות התלמוד, וגם מי שיעיין היטב בדברי הירוש' בגיטין בזה הענין [אשר הרמב"ן והריטב"א הביאוהו ג"כ] יתפלא מאד כי אין לו שום באור. סוף דבר דהיא אחת מן הסוגיות הנפלאות והתמוהות המעוררת בכל לב איש נבון תמהון ופלא

ונ"ל לתרץ בע"ה הסוגיא הזאת בדרך ישרה ונכונה, ונבאר מתחלה יסוד המחלוקת של ראב"י ורבנן, ואח"כ נבאר התיחסות המחלוקת דראב"י ורבנן להך דינא של המוצא מציאה בכלל ולדינא של ר' יצחק בפרט. יסוד חיוב שבועת מודה במקצת הוא משום דעל ידי ההודאה במקצת יש מקום לשער אמיתת דברי התובע, ויש בההודאה שתי הפעולות פעולת החיוב ופעולת השלילה (באור ללמוד כט), ויש יותר לומר דשתי הפעולות ביחד פועלות את החיוב דמשתיהן ביחד מתעורר החיוב שבועה (פתרון לחקירה א), ואולם בכ"ז יש לעורר עתה ספק בהנחה זו, די"ל אולי לפי האמת גם בהודאה שלא תכלול בה הפעולות האלה ג"כ תסבב חיוב שבועת מודה במקצת, דהא דינו של ר' חייא נשאר להלכה, וע"כ גם עדים שהעידו על מקצת מחייבים ג"כ שבועה על השאר, וכפי שבארנו (בפ' ט"ז אות ג') כל דינו של ר' חייא בנוי על הרחבת גבולי החיוב משבועה, ומוכח מזה דרק אם נימא דגבולי סבות חיוב שבועה מתרחבים, אז יש מקום לדין זה, כי ע"ז סובבת הולכת השקלא וטריא בגמ' (שם בב"מ), וכיון שנתקיים דינו של ר' חייא נתקיים גם ענין הרחבת הגבולים, וכיון שכן דגבולי סבות מחיוב שבועה מתרחבות, א"כ יש שוב לומר דגם בהודאה כזאת שלא תפעול את הפעולות האלה של החיוב והשלילה] בכ"ז תסבב חיוב שבועה, ואמנם אחרי העיון יש לראות כי אין כאן מקום ספק, דהא כל חיוב הוא מסובב (למוד ה), ויש לו דבר שמסבב את החיוב, והדבר שמסבב את החיוב הוא סבת החיוב (באור ללמוד הנ"ל), ושבועה הוי ג"כ חיוב ורק שהוי חיוב בירורי (באור ללמוד ד), וחיוב שבועה יש לו ג"כ סבה המחייבו (למוד ה), וא"כ אם נימא דמצד התרחבות גבולי סבות המסבבות חיוב שבועה יהי' מקום לומר דלא בעינן כלל את הפעולות האלה, יסתעף מזה דלא בעינן כלל סבה, דהפעולות האלה הן הנה סבות המסבבות, כי כל סבה הוא מה שיש מקום בשכל לומר דהיא תסבב, והסבות שיש להשיג בשכל מההודאה הן רק הפעולות האלה, דהשתי הפעולות האלה יש מקום בשכל לומר דהן מסבבות החיוב (פתרון לחקירה א), ואם נימא דהודאה שלא תכלול את שתי הפעולות ג"כ תסבב חיוב שבועה, הוא כאלו נאמר דלא בעינן כלל סבה, ויהי' לנו לומר לפי"ז אחת משתי אלה, או דחיוב שבועה לא מקרי חיוב או דיש חיוב בלא סבה, והוא דבר שאי אפשר, דחיוב שבועה הוי חיוב, וכל חיוב יש לו סבה. ואמנם באמת ענין התאמתות של הרחבת הגבולים אינו מבטל את הפעולות האלה אלא שמתרחבים הגבולים של הפעולות, דהפעולות האלה יכולות להיות באופן שתהיינה גדולות וחזקות, ויכולות לבא גם באופן שתהיינה קטנות וחלושות מעט, והמשל בזה אם המקצת נתאמת ע"י הודאת פיו אז השתי פעולות האלה הן חדות ובולטות, יען כי הן גדולות וחזקות וניכרות לכל, ובמקום שהמקצת מתאמת ע"י העדאת עדים, אז הפעולות האלה הן כהות ושקועות באשר שהן קטנות וחלושות, ע"כ אינן ניכרות כ"כ, אבל בכ"ז ישנן במציאות, וע"ז מועלת החקירה מהרחבת גבולי הסבות, דאם נימא דהן מצומצמות, אז י"ל דרק במקום שהפעולות חדות ובולטות אז מסבבות חיוב שבועה, אבל לא במקום שהן כהות וחלושות ואינן ניכרות כ"כ, ואם נימא דיש להרחיב הגבולים אז י"ל דגם ההתאמתות של העדאת עדים גורמת ומסבבת חיוב שבועה, אחרי דסוף סוף ישנן הפעולות האלה, וא"כ מזה דמסקו דהעדאת עדים גורמת ג"כ חיוב שבועה יש לדעת הרחבת הגבולים, אבל אין מזה שום ראי' דגם בביטול הפעולות לא יתבטל החיוב, ולבד דאין להוכיח דגם בביטול השתי פעולות יש חיוב שבועה, אלא דאין לקחת ראי' גם על ביטול פעולה אחת ולומר דאחרי שהגבולים מתרחבים ע"כ ראוי לומר שתספיק גם פעולה אחת לסבב החיוב, דזה ג"כ אינו, דאחרי דבסתם הודאה יש שתי הפעולות ביחד, ע"כ י"ל דבעינן דווקא שתי הפעולות (פתרון לחקירה א), דהעיקר הוא דגם בירור אמצעי המסבב חיוב אמצעי [חיוב שבועה] יש לו גבולים (באור ללמוד י'), ורק שהגבולים מתרחבים (באור ללמוד יא), והגבולים הם הוויית השתי פעולות בההתאמתות, דהן הן הגבולים אשר בלעדם לא תסבב ההתאמתות במקצת חיוב שבועה, והתרחבות הגבולים מועלת לענין זה אשר גם אם ההתאמתות במקצת היא התאמתות מוסריי [היינו דעדים מעידים על מקצת] בכ"ז פועלת, הגם דבהתאמתות מוסרי מתחלשות הפעולות האלה, דבפעולות החיוב חלושה הפעולה, יען דהתאמתות של הודאת פיו דהוי אמות טבעי, בכחה יותר להכריע צדקת התובע גם על השאר מהתאמתות מוסרי (באור לחקירה ב), ובפעולת השלילה יש ג"כ לראות חלישות בהתאתמתות מוסרי, דהכא מתבטלת ההכרעה דאין אדם מעיז רק מצד ניגוד המוחלט, וא"כ יש מקום לומר דעל השאר שמכחיש אינה פועלת ההתאמתות המוסרי במקצת, דעל