אורים גדולים יז

זכות כזאת אשר להזוכה יש יתרון ועלוי נגד שארי אנשים גם בהזכי' הכחנית דרק לו ביחוד יש כח לזכות בזכות כזאת, וביחוד שייך לחלק זה ירושה, דבירושה מתעצמים היורש והירושה ביחס טבעי, ותחת גדר זה יש להכניס גם מתנות כהונה, כי גם בזה יש להכהנים יחס בהזכי' הכחנית והוא יחס התולדיי, כי רק השבט הזה יכולים לזכות בהם, וכן מתנות עניים יש להם יתרון מצד יחס המצביי ותוארי, כי מצד מצבם ותוארם יש להם הכח לזכות בהם, ואם כי יש לחלקם ולהבדילם זמ"ז בפרט, בכ"ז בכלל יש להכניסם תחת שם הראשי של זכות פרטי, דסוף סוף גם לענין היכולת והרשיון לזכות יש להם איזה זכות פרטי בזה נגד שארי אנשים

והנה מובן מעצמו דבכל זכות פרטי יש להזוכה ע"ז זכות יותר גדול, דבכל זכות פרטי לבד שזוכה בזה מצד המזכה ומצד התרת הקשר של הבעלים, יש לו עוד יתרון ועילוי לזה, אבל בזכות כללי שכל עקרה של הזכי' הוא רק מצד שקדם וזכה, ממילא אין זכותו גדולה כ"כ בזה

והנה ההבדל לענין זכות כללי וזכות פרטי הוא קודם שקדם אחד וזכה, אבל בעת שקדם אחד וזכה, אם כי בתחלה ליחס היכולת והרשיון לזכות היו שווים כולם, אבל אחרי שכבר קדם וזכה אז הוי שלו, ויש לו ע"ז כל משפטי הזכותים שיש לכל אדם על קנייניו

י) והנה הזכות של היכולת והרשיון מגר שמת ואין לו יורשין הוא זכות כללי, דאין להזוכה שום יתרון והצטיינות נגד שארי אנשים ורק דהוא זוכה מצד הפקעת רשות הבעלים, ועפי"ז מובן דבענין זה של הגוזל מן הגר ונשבע עליו ומת הגר דהתורה יחדה ע"ז הכהנים ליורשים, יש בענין זה שתי זכותין הסותרין זא"ז, דמצד משפט זכות הכלל יש לו להגזלן לזכות בזה, [לולא דהתורה חדשה דין זה של ההשבה לכהנים], וכשהתורה אמרה שיש להגזלן להשיב לכהנים גלתה התורה שיש לכהנים בזה זכות פרטי, דכל זכות שהכהנים מיוחדים בזה נקרא הזכות זכות פרטי וכנ"ל. והנה זאת ברור דעקר החיוב של השבה והתמלאות ההשבה הוא מצד השבועה, דעי"ז שנשבע מתעצם יותר חיוב ההשבה וכמשכ"ל, אולם בכ"ז יש בזה לספק אם יסוד חיוב הזה מונח רק בשבועה, דע"י חיוב השבועה מתעורר עליו חיוב כזה עד כי לא יועיל לו להגזלן שום זכות שיש לו בזה עפ"י חוקי משפטי הזכי', והוא מחוייב להוציא מידו, או דהוא רק בצירוף חלישות הזכות, דהוי מעין שתי הכרעות הסותרות זא"ז אם הן עומדות במדרגה אחת אינן פועלות כלום, (למוד י"ח ובאורו), ואולם אם אחת מהן חלושה קצת מהשני' אז החזקה מכרעת את החלושה, (באור ללמוד י"ט), וע"כ י"ל דהכא הוי רק מעין התחזקות הכרעה אחת על השני', דהכא הוי ג"כ כשתי הכרעות הסותרות זא"ז, דמצד חיוב השבה מחוייב להוציא, [וממילא יש לו ליתן לכהנים דהתורה הכירתם ליורשים בזה], ומצד משפטי הזכי' יש לו לעצמו זכי' רק זכות כללי, ע"כ מתגברת הכרעת חיוב השבה על הזכות שלו

סוף דבר דיש ספק אם חיוב ההשבה הוא מצד השבועה לבד, דהשבועה בעצמה פועלת בזה החיוב ומאלמת כ"כ את חיוב ההשבה, עד כי אינה משקפת עוד על שום זכות שיש להגזלן בזה מצד דיני וחוקי הזכי', והוא מוכרח להוציא מידו, או כי היא פועלת רק בתור הכרעה, כי על זכות חלושה ורפוי' מתגברת השבועה ופועלת חיוב, ואחרי שבאנו לזה י"ל דמתוצאות הספק הזה יהי' התייחסות גם לענין הספק הזה, אם הקרא קאי רק כשהודה אחר מיתת הגר, או גם כשהודה קודם מיתת הגר, דזה וודאי דזכות הגזלן בהגזילה מצד ירושת הגר מתחלשת לענין זה אם הודה אחר מיתת הגר, דאחרי שהגר מת קודם שהודה הגזלן א"כ לא התעורר אז עוד החיוב החדש, הגם שהשבועה גורמת החיוב, בכ"ז הוא רק בכח אבל לא בפועל, דכל עוד שלא הודה לא יצא החיוב בפועל רק שהגזלן בעצמו יודע בקרבו ובלבבו ונשבע לשקר, וא"כ י"ל דבפועל גורמת ההודאה החיוב החדש שמתוסף עליו ע"י שבועתו זה, ולפי"ז י"ל דבאופן זה שהודה בעת שכבר מת דאז מתעורר עליו החיוב, ע"כ לא מהני מה שכבר יש תחת ידו, אחרי שאין לו בזה זכות פרטי וכל הזכות שלו הוא רק זכות כללי, והזכות הזאת עומדת לו רק שיש לו יכולת ורשיון לזכות, והכא המעשה הראשונה שעשה כבר בטילה, כיון שבעת שמת הגר לא הודה עוד ולא יצא עוד החיוב בפועל, ואחרי זה לא עשה עוד מעשה חדשה, וכיון דאין לו בזה זכות פרעי, ממילא י"ל דצריך להוציא, אבל אם הודה קודם שמת דחל עליו אז עוד חיוב ההשבה בפועל, ע"כ י"ל דמיד שמת מתעורר זכות הכללי וזוכה בזה, דאחרי דמצד זכותו הכללי רשאי ויכול לזכות בנכסי הגר שמת, והכא עי"ז שמת כבר באים כאחד הרשיון והיכולת וגם הפעולה והמעשה, ע"כ י"ל דבאופן זה זוכה, ולפי"ז י"ל דאם נימא דיסוד הפעולה הוא רק מצד השבועה, והשבועה מבטלת כל המיני זכותים שיש לו בזה, א"כ וודאי די"ל דגם כה"ג שהודה קודם שמת ג"כ אין לו בזה שום זכי', וקאי הקרא של חיוב השבה גם כה"ג, אבל אם נימא דעקר החיוב הוא רק כעין הכרעה, דהחיוב מתגבר על הזכות ומכריעתו, א"כ ממילא י"ל דכל מה שיש בידינו להעמיד דין דחיוב השבה על אופן שיש לו חלישות בהזכות, וודאי דיש להעמיד רק באופן זה בכדי לצמצם דין זה דאיירי רק באופן של הקטנת הזכות שלו, ולמען להחליש הכרעת הזכות עד שיהי' מקום להכרעת החיוב להתגבר על הזכות. ואחרי שנתבאר לנו יסודי הספק הזה, ממילא מובן דגם הספק השני מתלכד בהספק הזה, דהנה הספק השני בנוגע לחיוב השבה של שאר יורשין, הגם כי כבר בארנוהו לעיל בארוכה, בכ"ז כפי שבארנו עתה מובן יותר הספק, דעקרו הוא משו"ז, דהנה