אורים גדולים קסח

דבעינן אשאי"ל בעדים בכדי לחזק יוסר אמתת העדים] דזה וודאי דאם גם הביטול מהזמה הי' רק בעדים ולא בע"א, היינו דהיינו אומרים דהעדאת ע"א אינה מתבטלת כלל [למלתי'] מהזמה, אז הי' אפשר לחשוב הביטול לחלישות אחרי דהעדאת עדים [למלתייהו] מתבטלת בהזמה והעדאת ע"א [למלתי' למה שמועיל בעדותו] אינה מתבטלת מהזמה, אבל באמת הלא גם העדאת ע"א מתבטלת ע"י הזמה, ורק שבע"א אין עונש מהזמה ובעדים יש עונש, וזה אין לחשוב לחלישות ולא הוי פרכא, והגם דעפ"י השקפה השטחיית יש מקום לחשוב את עונש הזמה לפרכא, אבל לקושטא עפ"י ההשקפה הפנימית והחלקית אחרי הביקור והעיון בחלקי הענין אין לחשוב זאת לשום פרכא, ור"ח לא רצה לתפוס פרכא קלה ונעמה כזה לשום פרכא, וע"כ למד שפיר דינו, ומי שיעיין היטב בדברי רש"י בד"ה תורת הזמה, יראה שיש לכוין כ"ז גם בדברי רש"י, ועיי"ה בש"מ בד"ה מה להצד שם בדבריו שכתב, רש"י ז"ל מפרש דר"ח לא חשיב תורת הזמה פרכא כי כיון דהעד יש בו דין הזמה לבטל עדותו אע"פ שאינו משלם קנס אין זה אצלו יפוי כח כו', עיי"ש כל דבריו והוא מעין שכתבתי, ורק כפי שבארתי מתבררים הדברים ביותר בירור ומתקבלים מאד על הלב

פרק יז

יבאר הסוגיא בגיטין עם העניינים המתייחסים לזה

א) אחרי שבעזרת החונן לאדם דעת נעזרתי לסול מסילה ונכונה בסוגיא זו, אמרתי לשלימות הענין יש לבאר עוד סוגיא אחת השייכת לענין זה אשר בהשקפה ראשונה היא תמוה מאד, והיא הסוגיא דגיטין (דף נא) המימרא של ר' יצחק בשני כיסין קשורין כו' שהזכרתי' בדברינו בספרי זה. והנה לבד דעצם המחלוקת דראב"י וחכמים אינו מובן מאומה, ויש בזה כמה ספיקות, וכמו שנפרט איזה מהם לקמן, הלא ביחוד יש לתמוה דלפי דמסקו דר' יצחק [דמחייב שבועה גם במוצא מציאה] סובר כראב"י, א"כ יקשה מאד באיזה אופן יש לצייר הך דינא דמתניתין [אשר המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם], עם הך דינא דר' יצחק באומר שני כיסין קשורין כו' ובאופן שיתייחסו להמחלוקת דראב"י ורבנן, דהלא עיקר המחלוקת דראב"י ורבנן כפי שטחיותה הוא דפליגי אם בתביעה שהבן תובע ע"י האב, אם בזה אמרינן ג"כ הסברא דאין אדם מעיז או לא, והכא במציאה ע"כ הוא גדר אחר דעיקר התביעה הוא, או שבעל האבידה לא ידע מאומה והמוצא קדם והודה מכיס אחד ובעל האבידה תובע עוד אחד, או שבעל האבידה תובע מצד שיודע שראה בעצמו, ושני אלה לא יתיישבו בזה, דאם נימא דאיירי שיודע בעצמו, א"כ לא דמי לשם למחלוקת דראב"י ורבנן דשם אינו יודע והכא יודע, ואם נימא דאינו יודע, א"כ לבד דקשה ג"כ דלא דמי למחלוקת דראב"י ורבנן, לבד זה יקשה הלא מדינא דאורייתא אינו חייב שבועה אחרי דבעל האבידה אינו יודע, ואיהו מעצמו מודה בכיס אחד, א"כ קדמה ההודאה להתביעה, , וכה"ג גם מדינא אינו חייב, וגם אם נימא דאיירי כשקדם המוצא והכריז, [וכמו שכתבו איזה מהראשונים עיי"ה בחידושי הר"ן שם], ג"כ יקשה דסוף סוף קדמה ההודאה, אחרי דאיהו בעצמו הכריז, ועוד דכפי הנראה יש מקום לומר דהמשפט הקצר הזה של המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם, כולל בקרבו כמו סתירה לזה לההתייחסות של הך דינא עם המחלוקת דראב"י ורבנן, דמזה שנא' דפטור רק מפני תיקון העולם, מוכח דלולא התיקון יש בזה חיוב שבועה מדאורייתא, וע"כ דאיירי שתובעו בטענת ברי, וא"כ לא דמי כלל להמחלוקת דראב"י ורבנן, וגם בעצם הדבר יש לתמוה באם איירי בטוענו בטענת ברי א"כ מאי תיקון העולם שייך בזה, דהלא באמת זאת אינו שכיח שתחול תביעת ברי במציאה, דרוב מוצאי מציאות מוצאים בעת שבעל האבידה אינו רואה, וא"כ למה הי' להם להפקיע דינא דאורייתא משום החשש הזה, אחרי דהוא חשש רחוק מאד מאד כיון דבכל מוצא מציאה לא משכחת טענת ברי, ובמקום דליכא טענת ברי אינו צריך בלא"ה לשבע מן התורה, ובהכרח לומר דכל תקנתם היתה דגם במקום שמן הדין מחוייב לשבע שבועה דאורייתא, בכ"ז לא ישבע והוא דחוק מאד, אחרי דהמקום שהוא מחוייב לשבע הוא רק במקום שבעל האבידה ראה בעצמו וזה לא שכיח, וא"כ כה"ג מדוע לא ישבע באמת בעת שבמקרה רחוק הזדמן שראה בעצמו, ומדוע תיקנו לבטל שבועה דאורייתא

מלבר מן דין ג"כ תמוה מאד התקנה הזאת, דמדוע זה חששו לענין שבועה מפני תיקון העולם והפקיעו משו"ז השבועה שחלה עליו מדאו', הלא מצינו דהניחו להמוצא שיתתשב כשומר שכר על האבידה [משום פרוטה דר"י] ויתחייב בגניבה ואבידה ולא חששו דלמא ימנע משו"ז, ומדוע חששו רק לענין שבועה, וכבר נתעוררו בזה רבותינו ז"ל וישבו בדוחק, ואמנם גם אם נקבל תירוצם, בכ"ז יקשה מאד הלא לא שייך כלל בזה תקנה וכנ"ל, והגם דאיזה מן הראשונים כתבו דמשו"ה חששו ותיקנו דלא ישבע גם בברי דיש לחוש מצד דלאו כו"ע דיני גמירי, וע"כ אם נניח שישבע בתובעו ברי ימנעו תמיד שלא ידעו ההבדל בין ברי לשמא, הישוב הזה הוא ג"כ דחוק מאד, [ובספרי יש לי ט"ז כללים מיוחדים אימתי יש לחוש מצד שלא ידעו הדין על בוריו ואימתי אין לחוש לזה, אבל הכא בנידון דידן וודאי דאין לחוש]. עוד זאת תמוה בהסוגיא הנ"ל, דהלא לפי המסקנא דר' יצחק סובר כראב"י קשה מאד דמתני' כמאן נוקים,