אורים גדולים קסז

הרחבת גבולים, דגם אם נימא דיסוד של גלגול שבועה הוא משום שכן שבועה גוררת שבועה, מכ"מ מזה גופא מוכח התרחבות הגבול, דמזה שהשבועה מספקת להיות סבת החיוב שבועה יש להוכיח הרחבת גבולי סבות חיובי שבועה, ובכ"ז יש לדעת דאחרי דגלגול שבועה בהלמוד של המה הצד הזה הוי רק עוזר ולא פועל, ע"כ במקום אשר לא יצלח להיות עוזר בהלמוד, היינו במקום כזה אשר אם באנו ללמוד רק מגלגול שבועה יתבטל החיוב, שם לא נביט על גלגול שבועה, אחרי דיסוד הלמוד מתקיים גם בלעדי הצירוף של גלגול שבועה, כי ע"א ומודה במקצת דים ללמד על העדאת עדים וכנ"ל

בדברינו אלה הקצרים יתיישבו כמה דברים, דמה שהקשו על שיטת רש"י דהיכא עבדינן צד השוה מפיו וע"א שאינם ממין אחד, דע"א נשבע על מח שמעיד ופיו על מה שכפר, [(לשון הר"ן בחידושיו) ועי' גם בריטב"א ובש"מ], ואמנם כפי שבארנו אין בזה שום קושיא דנהפוך הדבר, דזה הוי יסוד הלמוד של המה הצד וכמשכ"ל, וכן מה שהוכיח מזה דבהעדאת ע"א אין נשבעים בטענת שמא כמו בטענת פיו ג"ז אינו מוכרח, דהגם דאמרינן ע"י טענה וכפירה וכו', הכוונה דיש טענה וכפירה כזאת שיכולים להטות ההשערה לאמת את דברי התובע, והסברא מתהפכת, דבאמת אם נימא דע"א מחייב שבועה גם בטענת ספק יתיישב עוד יותר הלמוד של מה הצד, דהלא מתאלם יותר הבירור על הרחבת גבולי סבת השבועה, כי הלא כל כך מתרחב הגבול עד כי גם אם תובע מספק ויש לו ע"א בכ"ז חייב שבועה, והגם דהם מביאים ראי' מסוגיית הגמ' הזאת דבטענת ספק אין העד מחייב שבועה, מצד הלשון דטענה וכפירה, אמנם באמת בדברי רש"י אינו מוכרח זאת בשגם להני דסוברים דילפינן מג"ש ע"כ דהוא לאו דווקא, [והרוצה לעמוד על מה שכתבנו יעיין שם בב"מ בדברי הראשונים ובר"ן בשבועות בפ' כל הנשבעים ובטור חו"מ (סי' ע"ה סכ"ג), ובדברי האחרונים שם], וכן מודעת דיש חקירה גדולה אם בהודאה במקצת בעדים אמרי' מחוייב שבועה שאינו יכול לשבע משלם, היינו אם הנתבע טוען על השאר אינו יודע, דיש שרצו לומר כיון דהך דינא דעדים מחייבים שבועה נלמד מן גלגול שבועה ושם לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ ע"כ לא אמרינן גם בעדים כן, עיי"ה בתשו' בשמים ראש (סי' י"ז), והנה לבד מה שיש לפלפל בדבריו משום דבעיקר הדבר דבג"ש לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ אין זה דבר ברור, דרבו הסוברים דגם בג"ש אמרינן מחויי"ש שאיל"מ [וכמו שהרגיש שם בתשו' הנ"ל בסוף דבריו דיש שחולקים ע"ז עייש"ה], לבד זה כפי שבארתי אין מקום לזאת החקירה, דהלא ג"ש בא רק בתור עוזר ובמקום שאין ללמוד מג"ש מספיק הלמוד ממודה במקצת וע"א, ושם וודאי דאמרינן מחויי"ש שאיל"מ

ז) ולהשלמת ביאורי בסוגיא זאת נבאר עוד בקוצר מה שנסו אח"כ לדחות הלמוד מצד שהוחזק כפרן וגם משום הזמה עיי"ש, והנה מה שאמרו מזה דהוחזק כפרן הוא רק לרווחא דמילתא כי רצו לברר דכה"ג לא מקרי גזלן, וכמו שהביאו ממימרא דרב אידי בר אבין והציגו זאת בדרך דיחוי ולהראות אח"כ כי אין בזה שום דיחוי, והדיחוי מהזמה שאמרו מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה, יתפרש בטוב ויש בו כונה נפלאה. ענין הזמה הוא מופת על חלישות כח של העדאת עדים, כי כל דבר שעלול להתבטל ע"י כח מנגד הוא אות כי שמכיל בקרבו חלישות ורפיון, וא"כ כיון שע"י הזמה מתבטלת ההעדאה מוכח דיש בהעדאת עדים חלישות שמקבלת ביטול, והנה הכח המחליש הוא ההזמה ועדי ההזמה הם פועלי החלישות, והוא כלל גדול דכל מה שכח המחליש חזק יותר ופעולת החלישות היא פעולה חזקה מאד, מתאמת מזה ערך גודל החלישות של הנחלש עד כי יש בכח מנגדו להחלישו במדה גדושה כזאת, וכיון דההזמה אוצרת בקרבה כח המחליש את העדאת העדים מובן, דכל מה שכח ההזמה יגדל יותר יתברר יותר רפיון כח של המוזמים, והעונש של המוזמים הוא ע"י כח המזימים ומתגלה מזה רפיון וחלישות של כח המוזמים, וממילא יש לראות מזה רפיון של העדים המעידים, אחרי כי יש בכח המזימים לבטלם ולהחלישם באופן כזה שיענשו עוד, ולזה רצו לדחות הלמוד של מה הצד, דהלא יש להראות דיש ענין אחד המאחד את כל נושאי המלמדים מה שאינו בנושא הלמד כי בהמלמדים [ע"א והודאת פיו או גם גלגול שבועה] לא מצינו חלישות כזאת, כי לא מצינו שעלולים להתבטל בביטול חזק כזה עד שיענשו עוד, ובעדים יש ביטול גדול ועצום כזה, א"כ יש לראות מזה חלישות של עדים נגדם, ועז"א הא ל"ק ר"ח תורת הזמה לא פריך, וגם בזה כיוונו כוונה נשגבה, דהנה בכל דבר משפט מדעי יש השקפה כללית ושטחיית וגם השקפה פרטית וחלקית (פתרון לחקירה ג), ולפעמים יש שתוצאות ההשקפות שונות דינא ויש להשקיף איזה השקפה תכריע (שם), והכא גם בענייננו יש שתי השקפות האלה, והוא דעפ"י ההשקפה הכללית והשטחיית יש לחשוב את העונש שיש בעדים בהזמה ואינו בע"א, יש לחשבו לחלישות ורפיון, וממילא יש לדחות הלמוד, אולם אם נעיין על ענין הזה בהשקפה פרטית וחלקית, אשר מטרת ההשקפה הזאת היא לחדור בעומק כל ענין וענין ולבלי לסמוך על ההשקפה הכללית והשטחיית, העיון בזה עפ"י ההשקפה הזאת, יאמץ ויחזק את רפיון העונש, כי ההשקפה הזאת תראה לנו כי ענין העונש שיש בעדים בהזמה, לא לבד שאינו נחשב לחלישות ורפיון אלא שיש לחשבו עוד לחוזק ואלמות לאמיתת העדים, דאחרי שיודעים שיש אופן שיענשו, א"כ מתפחדים לשקר, ויש עי"ז לחזק עדותם יותר [ועי' ספרי עב"י ס"א שכתבתי די"ל דזהו הטעם