אורים גדולים קסו

עי"ז דבזה גופא דנרחיב מצרי סבות המחייבות שבועה ממילא יכנסו כל החיובים תחת מושג אחד והוא מושג ההשערה החזקה, דהא בזה משתווים ע"א ומודה במקצת דמשניהם יש לשער אמיתת דברי התובע, וממילא יש להכניס גם העדאת עדים במקצת תחת מושג זה דהא גם מהעדאת עדים יש לשער אמיתת דברי התובע ורק שיש לחלק מן הודאת פיו להעדאת עדים, אבל בזה שנכניס גם הודאת פיו תחת גדר ושם של השערה חזקה לא יהי' שוב מקום לחלק, והבן היטב כי הדברים אמיתים בע"ה

ה) עתה יופיע אור בהיר גם על השקלא וטריא הזאת, דבאמת כוונו גם מתחלה ע"ז להראות דממה הצד של ע"א והודאה במקצת יש להוכיח הרחבת גבולי הסבות המחייבות שבועה, והנה הליכות של הלמוד ממה הצד הוא שבתחלה מנסים להוכיח הדין מנושא אחד, וכשמראים הדחי' שיש ע"ז מביאים את הנושא השני, ואחרי שמגלים כי גם שם יש סבה מיוחדת משלימים הלמוד של מה הצד להוכיח, כי אחרי אם נביט על המושגים המיוחדים יהי' בזה ריבוי הסבות ע"כ יש להעמיד סבת המשפט על המושג המאחדם למען שתתראה סבה אחת המאחדתם, ועל דרך זה הלכו גם פה, דמתחילה הביאו הלמוד של ע"א בעצמו והראו דיש בזה עוד ק"ו ומה ע"א שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו ממון א"ד שמחייבין אותו שבועה, דהא ע"א אינו מחייב ממון ובכ"ז מחייב שבועה, ובאמת יש מקום להוכיח הלמוד הזה גם מע"א גופא, דהרחבת הגבולים הוא אות על חולשת הסבה, דאחרי שמתרחבים גבולי הסבות מובן דאין בזה סבה חזקה ועצומה כמו שמובן מאליו, וא"כ מזה דניכר חולשת הבירור של ע"א במה שאינו מחייב ממון ובכ"ז מחייב שבועה, יש להוכיח מזה דלא בעינן סבה חזקה, ואח"ז הראו דמע"א לחוד יש עוד מקום לדחות, די"ל מה לע"א שכן על מה שמעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע, פי' די"ל דבע"א גורם המושג הפרטי החיוב, מצד דהוא בא לאמת דברי התובע, ובאשר כפי תכונת הדיחוי הזה כפי שנאמר פה יש מקום להחליש את הדיחוי הזה מע"א גופא, דיש להראות דגם בשבועת ע"א גופא מצינו שנשבע גם לא על מה שכפר, ע"כ מביא ר"פ ע"ז מגלגול שבועה, דכפי ההשקפה השטחיית יש לו להוכיח מגלגול שבועה ג"כ הרחבת גבולי הסבות, ועז"א דיש לדחות זאת די"ל מה לגלגול שבועה דע"א שכן שבועה גוררת שבועה תאמר בעדים דממון קא מחייבי, דמודעת דיש כ"פ דסבה שאינה מספקת בעצמה לסבב חיוב תשלומין מסבבת חיוב תשלומין בתורת סבה דסבה (למוד י"ב), דע"א שאינו מחייב תשלומין בכ"ז מצינו שלפעמים יש חיוב תשלומין מהעדאתו, ועי"ז אינו מתאלם כחו, כי באמת הוא סיבב רק חיוב שבועה והחיוב שבועה סיבבה את החיוב תשלומין (באור ללמוד הנ"ל), וא"כ י"ל כ"כ בחיוב שבועה דגלגול דהוא ג"כ ענין סבה דסבה והוא דין פרטי דכל חיוב שבועה יש בכחו לסבב עוד חיוב שבועה, וע"ז מסקו דילפינן ממה הצד די"ל פיו יוכיח, ואם נאבה לדחות מצד שיש להקשות מה לפיו שכן אינו בהכחשה נימא ע"א יוכיח שישנו בהכחשה ומחייבו שבועה, ואם נרצה לדחות גם זה הלמוד משום די"ל מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע, הלא י"ל פיו יוכיח, וא"כ ממילא וחזר הדין לר"ז כר"ז ולר"ז כר"ז, דאם נאבה להעמיד החיוב של כל נושא על כל מושגו המיוחד ומתעצם בו נצטרך לומר דיש מושגים שונים וסבות רבות, וזהו נגד דרכי הלמודים המקובלים מסיני, [כאשר בארתי בספרי קנח המדות דהרבה מן המדות המקובלות מסיני יסודם הוא ענין התאחדות הנושאים ואכ"מ], וע"כ ברור דיש להעמידן על מושג הכוללם והמאחדם ועל הצד שמשוום ביחד, דהלא הצד השוה שבהן, אם נאבה לחפש הצד השיווי שיש ביניהם עד שנאמר דיש בהם סבה אחת המסבבת את החיוב שבועה, הוא רק אם נאמר כי מזה שע"י טענה וכפירה הן באין, שיש בזה טענה והוא כופרו ויש איזה השערה המאמתת התביעה וע"כ ונשבע, מצד זה אמרה התורה להטיל עליו שבועה, וכיון שבאנו לזה דאין בזה גבולים מצומצמים ומדוייקים כ"כ, א"כ וודאי אשר בצדק יש לומר אשר אף אני אביא עדים שע"י טענה וכפירה חן באין ונשבע, דסוף סוף גם בעדים יש השערה חזקה וכנ"ל, וקם דינא דגם עדים מחייבים שבועה דיש ללמוד עדים מן מה הצד

ו) והנה מפשטות דברי הגמ' יש מקום לספק אם גם לסוף יש לצרף להמה הצד גם גלגול שבועה או דהלמוד של מה הצד הוא רק מע"א וממודה במקצת, ומצינו שיש באמת בזה מחלוקת הראשונים ז"ל, דמפשטות דברי רש"י משמע דלסוף לא ילפינן מגלגול שבועה, וכן הבין הריטב"א בשיטת רש"י עיי"ש בחידושיו בד"ה יוכיח, וגם הר"ן בחידושיו לב"מ הבין כן בשיטת רש"י, עיי"ש בד"ה מה לפיו וכן הוא בש"מ שם, ואולם הם דוחים דברי רש"י ומפרשים דגם לסוף נבנה הלמוד של מה הצד גם מגלגול שבועה, ואמנם כפי מה שכתבתי יש להראות פנים מסבירות לכל שיטה ושיטה, ולברר דאין תוצאות לדינא מזה, [לא כמו שחשבו רבים דיש נ"מ לדינא מזה], דזה וודאי דהלמוד של מה הצד יהי' גם מע"א וממודה במקצת לבד גם בלא הצטרפות מגלגול שבועה, ואולם ג"ז אמת ואין לכחד דאם נצרף עוד גלגול לזה יתחזק הלמוד של מה הצד ותתאלם ההוכחה של הרחבת גבולים, והגם שהקשו על הלמוד דגלגול שבועה משום שכן שבועה גוררת שבועה, אמנם הקושיא הזאת עומדת רק להחליש הלמוד מגלגול שבועה שלא יפעול בתור פועל יחידי והוא שלא נוכל ללמוד מן גלגול שבועה לחוד, אבל בכ"ז וודאי דיצלח להיות בתור עוזר להלמוד, דמי לא יראה אשר גם מגלגול שבועה יש לאמת הענין של